כשאבא שלי דיבר על נחשים,
כולו האדים ממאמץ.
את, בת אדם,
בת חוה או בת – לילית,
את סתם.
ליבי נחמץ.
האמת, בלילה אני קוראת או או ועפה.
***
15 יום שלישי יול 2008
שקט כשאני מתה
%d בלוגרים אהבו את זה:
15 יום שלישי יול 2008
כשאבא שלי דיבר על נחשים,
כולו האדים ממאמץ.
את, בת אדם,
בת חוה או בת – לילית,
את סתם.
ליבי נחמץ.
האמת, בלילה אני קוראת או או ועפה.
שירך זה וגם "לילי"מאוד נוגעים.נלקחתי פתאום לטרזן בעופפות הזותוך קריאת האו או, ולפער העצוםבין המניעים.למרות הכאב הרב, מצוי בשירך זה מענה הולם לפעולת הסירוס. בעיני הבחירההראויה היא תמיד להשתמש בזה כחומר, וגם ככנפיים.
תודה לך, שמחה שהטקסטים חוללו איזו תנועה נפשית, במיוחד שנכתבו לפני שנים כה רבות..כן, יש כאן תגובה לפעולת הסירוס. אבל אולי עדיפה במציאות הלא – שירית, תגובה אחרת משיגעון. בשירה הוא יפה כל כך, במציאות הפוליטית הוא רק מחליש.דרך אגב, לילי היא לא אני. היא חברה טובה. השיר נכתב מתוך דאגה לה. שני לפני שהתאשפזתי בעצמי ואחר כך טופלתי או טיפלתי בעצמי באמצעות תרופות. או או תמיד טוב לקרוא לפני שעפים. אני חשבתי על תנשמת, או לילית, אבל טרזן זה הרבה יותר טוב.
בהחלט עדיפה תגובה אחרת. קראתי את השגעון כפעולה יצירתית.מעניין שכך בחרתי, למרות שיודעת גם אחרת, אכן שגעון מחליש,לעיתים כמעט מוחק.גם אם שירך הוא על חברתך, כתיבתך אישית מאוד ומחברת מיידית.אחשוב עוד על העופפות והקריאה(נלקחתי עכשיו גם להמלט..)
שלום סמדר,בשיר הזה את קוראת טוב. הקריאה והמעוף הן יצירה. אני צריכה לחשוב על המלט.