מהי המשמעות של העובדה שתרופות פסיכיאטריות מאפשרות לראות את העולם כמקום ידידותי, להתייחס לאנשים כאל מלאי כוונות טובות, לחוש סיפוק, להיות יצירתיים, להירגע, לא להיות מתוחים?

הנפש והגוף הם שני ביטויים של אותו דבר. כמו המראה והצליל של הפסנתר.   חשובים  יותר הצליל, הנפש אבל איכות הצליל תלויה בחומר. ואילו החומר, כלל אינו תלוי באיכות הצליל. (?)

והרוח? המחשבה? הבחירות המוסריות? הרצון, שהוא מעבר לדחפים? האם הם רק ביטוי שלישי, כמו ריח הפסנתר, עץ מעורב בלכה, או שיש בו ממה שאינו גוף? האם גם המנגינה היא רק ביטוי של הפסנתר? ואם מנגינת הפסנתר היא הרוח, מי מנגן בגוף?

התרופות, האם הן משפיעות על הדחפים ועל התחושות, על הנפש, או גם על הרוח? ותפיסת המציאות, האם היא פונקציה של הנפש או של הרוח? האם היא תחושה או מחשבה? חוש או יכולת שכלית?

מודעות פרסומת