מהי המשמעות של העובדה שתרופות פסיכיאטריות מאפשרות לראות את העולם כמקום ידידותי, להתייחס לאנשים כאל מלאי כוונות טובות, לחוש סיפוק, להיות יצירתיים, להירגע, לא להיות מתוחים?
הנפש והגוף הם שני ביטויים של אותו דבר. כמו המראה והצליל של הפסנתר. חשובים יותר הצליל, הנפש אבל איכות הצליל תלויה בחומר. ואילו החומר, כלל אינו תלוי באיכות הצליל. (?)
והרוח? המחשבה? הבחירות המוסריות? הרצון, שהוא מעבר לדחפים? האם הם רק ביטוי שלישי, כמו ריח הפסנתר, עץ מעורב בלכה, או שיש בו ממה שאינו גוף? האם גם המנגינה היא רק ביטוי של הפסנתר? ואם מנגינת הפסנתר היא הרוח, מי מנגן בגוף?
התרופות, האם הן משפיעות על הדחפים ועל התחושות, על הנפש, או גם על הרוח? ותפיסת המציאות, האם היא פונקציה של הנפש או של הרוח? האם היא תחושה או מחשבה? חוש או יכולת שכלית?
שקט כשאני מתה 
הפתיחה שלך, הטענה, אינה מדוייקת, חושבת. תרופה פסיכיאטרית אינה הופכת את העולם ליפה וטוב, היא עשויה להפחית עוצמות מטרידות, המקשות על ההתנהלות ,מעכבות ואף מסכנות. שאלתך גדולה, כמובן, הרבה יותר. אין לי הכלים והמשאבים לענות עליה, אבל בקצרה – יש ותרופות פסיכיאטריות תורמות ואפילו מצילות חיים.
שלום שלום,קודם כל, תבורך או תבורכי. את/ה המגיב/ה הראשונה שלי בבלוג! אני מברכת אותך שתזכה/י לחיי נצח ולאושר מושלם.למען הדיוק: לא כתבתי שהתרופות הופכות את העולם למקום ידידותי, אלא שהן מאפשרות לראות אותו ככזה. ולפחות במקרה שלי, זה ככה. אם התקבל הרושם שאני נגד שימוש בתרופות פסיכיאטריות, אז ההיפך הוא הנכון. אבל אי אפשר ולא צריך להתחמק משאלות שמדע הנפש מעורר לשאול. דרך אגב, האם צריך לדבר על מחלת נפש או על מחלת רוח? זה מכיוון שאני מבחינה בין הנפש – הדחפים, המאויים, לבין הרוח, כוח המחשבה וההפשטה. מדעית, שני ההיבטים של האדם עלולים להיפגע במה שנקרא "מחלת נפש". אולי צריך להפריד בין מחלות הנפש למחלות הרוח? הנה נושא הפוסט הבא.
שמי סמדר:). אוהבת את תכנייך, מתחברת לעיסוק במשפחה, בנפש.לא יודעת באשר להגדרה הנכונה, אני מתקשה להתמודד עם פילוסופיה,מיד נלקחת אל עשייה ויצירה, לפליטה. צר לי שאיני תורמת לדיון, אבל חשוב היה לי לומר את דעתי על התרופה הפסיכיאטרית.
הי סמדר,תודה על המילים היפות, את מוזמנת להמשיך ולקרוא. הפילוסופיה היא מפלט. גם דרך להשיג שליטה. לדבר באופן כללי ולא פרטי, לא להיות חשופה מדי.
יפה תנועתך בין הגלוי למוסתר. שמחה שמצאתי אותך פה. אשוב ללא ספק לקרוא אותך.
הי חיה,זו אני ורד השכנה, החברה. גם לי יש מחשבות לגבי התרופה, ולדעתי היא משפיעה על כל מגוון התחושות, רגשות, דחפים, מה שאת קוראת 'רוח' – שזה הכל בעצם מעברים חשמליים במוח, קצת פחות או יותר תנועה של חומר שנקרא נוירוטרנסמיטור – אני רואה בזה רוח שיוצאת מן החומר איכשהו. בכל אופן התרופה משנה את התחושות, מכהה אותם לפעמים, כאילו משנה את ההליך הטבעי שהיה אמור להיות אילולא התרופה. אבל כמו שאת יודעת, ההפסד הזה שלא הייתי מפחיתה מערכו, יש רווח בצידו, רווח גדול מבחינתי. יותר נוח לי לחיות עם עצמי, וגם לאחרים יותר טוב איתי, באופן כללי יותר טוב לי,למרות הפגיעה המסוימת – למשל יש מקרים שאני רואה שאני פחות מתרגשת מדברים שאני זוכרת שהיו מאוד מרגשים אותי בעבר.זהו, ורד