בַּהַתְחָלָה הֻזְמַנְתִּי לִפְגִישָׁה עִם הַצֶּוֶת.

שַׁאֲלוּ אוֹתִי – מָה קָרָה לְךָ?

עָמַדְתִּי לַעֲנוֹת וְאָז שַׂמְתִּי לֵב

שֶׁהַמַּיִם בַּכּוֹס רוֹתְחִים.

רָצִיתִי מְאֹד לְהָבְרִיא.

בָּאתִי לְמַעְגָּל.

כָּל אֶחָד דִּבֵּר כְּמוֹ קוֹנְכִיָּה,

וְהַמּוּזָרָה מִכֻּלָּם אָמְרָה לִי:

" אֶת חוֹשֶׁבֶת שֶׁאֲנַחְנוּ לֹא כָּמוֹךָ אֲבָל אֲנַחְנוּ כָּמוֹךָ."

הִנַּחְנוּ עַל הַשֻּׁלְחָנוֹת צַלָּחוֹת צְהֻבּוֹת.

דֶּבִּי הִתְקַשְּׁרָה לְבַעֲלָהּ כָּל הַזְּמַן וּבָכְתָה.

כֻּלָּם עִשְּׁנּוּ.

עָמַדְתִּי בַּחוּץ וְכָל אֶחָד נִגַּשׁ אֵלִי לְבַקֵּשׁ סִיגָרִיָּה.

יָדַעְתִּי חֵרוּת שֶׁל מַמָּשׁ.

הַכֹּל אֲנִי זוֹכֶרֶת בְּחִבָּה,

אֲנִי רַק מִתַּאֲוָה שֶׁתִּהְיֶה אִשָּׁה בַּפֶּתַח שֶׁתֹּאמַר:

אֶת יְכוֹלָה לָלֶכֶת. אֶת יְכוֹלָה לַחֲזֹר.

אֵין שׁוּם בְּעָיָה.