יָשַׁנְתִּי בַּזְּמַן שֶׁלִּמְּדוּ אֶת זֶה.
אוֹ בַּזְּמַן שֶׁזֶּה נֶאֱמַר.
גַּם אִם הָיִיתִי עֵרָה לֹא הָיִיתִי מְבִינָה מִמֵּילָא,
מִפָּנַי שֶׁלֹּא הָיִיתִי מְבִינָה.
הָעֵינַיִם שֶׁלִּי צוֹרְבוֹת, הַלֵּב שֶׁלִּי רוֹתֵחַ
סִימָנֵי שֵׁנָה מְשֻׁנִּים עַל לְחָיַי הָאֲפֹרוֹת.
אֲנִי אוֹמֶרֶת: חַכּוּ, רָצִיתִי לְהַגִּיד..
אֲבָל זוֹ כְּנִרְאֶה הַשָּׂפָה הַקּוֹדֶמֶת.
שקט כשאני מתה 