אהבה נצחית, עד אבדון, אמנות נצחית שאינה נשרפת, נאמנות פנימית מובסת על ידי זיוף וקטנוניות, הטירוף שבא בעקבות התבוסה, ההבנה המוחלטת של מצבי הנפש הסוערים, ההתחקות הריאלסיטית אחריהם, המשך ישיר לדוסטוייבסקי (רק הנפש הרוסית גועשת?) ורוע משוחרר, ומלכות השטן, וייסורים, והומור, וגרוטסקה, וחופש.

 תענוג קטן בתוך תענוג גדול: לקרוא את המשורר המזויף בליבית מציין לעצמו כי "גם בין האינטליגנטים יש חכמים".

מודעות פרסומת