לנורית זרחי

על העצים מונח ילדה

רואה בין העצים אילת

שורקת לה צופן שתבוא

קלה תבוא אילת.

והילדה סופרת כוכב וכוכב

הבטחה ומאכלת.

קינה ראשונה

כְּבָר שָׁנִים. כְּבָר שָׁנִים בִּלְעָדַיִיךְ אֲנִי
שׁוֹמֶרֶת לַךְ מָקוֹם. מַחֲלִיפָה בְּרִיק. מַחֲלִיפָה וּמַחֲלִיפָה
זֶה לֹא שֶׁאָהַבְתִּי אוֹתָךְ. פָּשׁוּט כָּל כָּךְ אָהַבְתִּי אוֹתָךְ

לשלמה אבן גבירול

מִיתֵדוֹת תַּעֲרֹף כְּאֵבִים וְחָטָאִים.
נִיב שְׂפָתֶיךָ דָּר עָלַי דָּר.
אַתָּה רוֹקֵם בַּעוֹר.
אַרְגָּמָן.
שָׂרַף. עִנְבָּר.
אַתָּה כּוֹתֵב כְּחוֹלֶה.
לִבְּךָ בַּן – אַתָּה תּוֹלָע.
אַתָּה שַׂר.

אַל תִּתְגָרֵד.
אֶלֶף שָׁנָה יִקְרְאוּ אֶת הַדָּם
וְלֹא יָבִינוּ אֶת סִימָנֵי הַבָּשָׂר.

*

אני מקציבה שני לילות לייסורי הנפש. אחר כך אבחר רק בחירות הרוח. אשוב להיות חופשיה. שני לילות לייסורי הנפש, אני מוכנה להקציב.

אחר כך האושר בחירות לחשוב, בעונג שבדיבור, בנחמה שבקירבה.

וגם בעבודה הקשה, המעיפת. להיות מדויקת, להתכונן.

עקשנות

נפשי אוהבת את  שקריה.

יש לה שקרים ראשונים.

שמיכת תינוק רכה,

מוך  שהתעטפה בו כשהיה לה קר.

טלאים דהויים, מרופטים.

היא מיששה אותם ולחשה לחש מרגיע.

הם כל מה שאמיתי.