השטן

מילדותי זימנתי אותו

בלחשים של געגוע וחולי.

דמעות האש

המיסו את הנמשים העצובים

שאגות עיניו

החרישו

את

הפטפוט

העכור

והבכיין.

חלומות

בחלום התגעגעתי געגועים אחרים

והיו לי כיסופים שונים.

כשהתעוררתי התפלאתי אלו חיים יש לי בשינה,

כמו חיי נערה.

כשהתעוררתי לא הייתי רעבה,

ולא מייחלת.

לא התאכזבתי מחוסר אהבה, או מהתכשיטים שאמא השאירה לי,

לא השקפתי על נופים יפים ולא ביקשתי להישאר בהם,

לא רציתי לנסוע רחוק ולשנות לעבודה אחרת,

לא היה בי צער יבש,

לא כמשתי,

הייתי במיטה שלי. בבית שלי.

הייקו (סתיו)

השיזף אדום.

אחד מעליו נופל.

לא אכתוב עליו.

*
האם זהו ההיקו הכי גרוע בעולם?

מקס, עזור לי – כמה הברות בשורה האחרונה – חמש או שבע?

אני יכולה לבדוק באינטרנט, אבל עדיף לי להטריח אותך.

בלוז הקינואה

מיונז עם לחם, שקדי מרק,

האוכל המנחם שלי,

לעולם לא אטעם שוב את טעמו המתוק של האוכל שלי.

קמח לבן ומוצרי חלב, אתם הייתם לי צפון ודרום, מזרח ומערב,

איך אטעמה את אשר אוכל ואיך יערב,

צלצלו בפעמונים, הודיעו בכל העיר,

אפשר לסגור את הסופר ולבטל את המשביר,

לא יהיו קניות ולא נסיעות במכונית,

גלגלו את הכבישים, קפלו את הקניונים,

אין בהם טעם, אפשר לשפוך לאסלה את העננים,

את השמש לעצור, את המנועים לדומם,

כי מעכשיו אני אוכל קטניות וגרעיני פשתן

את הרעב זה סותם.

הזונות של ברצלונה

את הזונות של ברצלונה קשה למצוא

לא כמו את הביוב, שמסריח בכל מקום כאילו הוא זורם פתוח,

לא כמו את מקדונלדס, נגיד ברמבלה, מעוצב יפה ומשקיף בדיוק

חלון מול חלון לקנטקי פרייד צ'יקן, מעוצב אותו דבר,
לא כמו את סטארבקס,

על הים, מחזיק את השירותים עם הנוף הכי יפה בעולם.

את הזונות של ברצלונה קשה למצוא.

את יכולה לשבת בפארק גואל בין האבנים
לשמוע זמר מבוגר ששר בקול הכי מתוק על אהבה

את יכולה לאכול אנשובי וגם תינוקות דגים במסעדה לתיירים,

אבל איפה תמצאי את הזונות של ברצלונה?

אולי הן מסתתרות בחדרים קטנים

אולי אי אפשר לראות אותן מהגלגל הענק בטיבידבו,

כל כך גבוה ורחוק, רואים ממנו את ברצלונה עשויה מפנינים.

אולי לא חיפשת מספיק

נשים סובלות?