כשהיא נכנסה לסמינר למורות היא הייתה רק בת שש – עשרה.  היה לה עור בהיר מאוד ועיניים ירוקות וגדולות. היא הייתה תמימה ומלאת כיסופים.

היא אהבה לשבת בשיעורים ולסכם את דברי המורים – לרשום כל מילה בכתב תם ועגול. היא אהבה להכין כרטיסיות עבודה בריבועי בריסטול עם שורות שעל כמותם חישבו החנוונים את החשבונות שלא שולמו. היא אהבה  להכין מסכות לחגים המשלבות מדברי חז"ל ומהספרות העברית המתחדשת. היא אהבה את מבטם הטוב של המורים – גם הם נהנו מתמימותה – ואת שבחיהם על חריצותה וכשרונה.

הייתה לה עבודה תיכף ומיד כשסיימה את הסמינר.  לימדה פעוטות ברמת – גן. כל צהרים חזרה לבית סבתה ובישלה משהו לשתיהן.  

בערב ישבה ותיקנה בכתב ידה היפה עבודות של תלמידים. הערב הלח כרסם בליבה והיא הקדימה לעלות לישון, נרדמת תיכף ומיד אחרי עמוד או שניים של עגנון.

פעם בשבוע נפגשה בחוג  פוליטי עם חברתה גאולה. שם לא עסקו בהבלים, אלא במלכות ישראל הקרבה ובכינונה. דיברו בשפתה, קראו שירים אקספרסיוניסטים ומכתמים לוהטים ונואשים.

 

יום אחד קרא לה המנהל לחדרו. היא ניסתה לנחש האם זה בעניין הכיתה שהיא מחנכת או בעניין שיעורי החשבון. ראש לחשבון לא היה לה אף פעם. אולי הוא יקצץ לה שעות מהמשרה.  חבל, היא זקוקה לכל המשכורת. מאז עזבו הבריטים את הארץ לא מצא אביה עבודה חדשה, ואמה המשיכה להתרוצץ כעסקנית בין ארגון זה או אחר, בימים בהם לא הפילה אותה המחלה שלה למשכב.

 

המנהל הציע לה סיגריה. היא לקחה אחת. שאפה, השתעלה, והרגישה הקלה.

גיסי, אחיה של אשתי, אמר לה. הוא אדם אינטליגנטי מאוד. ממשפחה טובה. מישהו שאת יכולה למצוא בו עניין. אפשר לדבר איתו.

 

לרגע החליפה בין ההקלה שהרגישה  לאושר ממש.

מצא חן בעיניה להיפגש עם גיסו של המנהל. זה נתן לה תחושה של חשיבות.

הוא מחפש מישהי למטרות רציניות בלבד, אמר לה המנהל.

היא לא העיזה לדבר. חייכה בביישנות והסתכלה לרצפה.

את רוצה לראות תמונה שלו?

לא, זה בסדר, ענתה. אני סומכת עליך.

אחרי שבוע דפק מישהו בעצבנות בדלת דירתה של סבתה.

היא השחירה את ריסיה וניסתה להרגיע את ליבה הרוגש. ווס איז דאס? שאלה סבתה מהמיטה. דאס איסט מיין בחור. ענתה לה באידיש צולעת, וקמה לפתוח את הדלת.

מאחוריה עמד איש גבוה מאוד, לא יפה כלל, והשתעל שיעול של עצבנות ומבוכה.

שלום אביבה, אני אברם, אמר ברשמיות.

מחיתוך דיבורו למדה שהעברית שבפיו טובה, ושמחה.

 

 

 

מודעות פרסומת