• אודות

שקט כשאני מתה

~ שירים ורשימות

ארכיונים חודשיים: אוקטובר 2009

עוד פעם

23 יום שישי אוק 2009

Posted by Chayale in שירה

≈ תגובה אחת

החרא  הזה מוכר

לא המציאו שום דבר חדש

בחרא הזה הכל חדש,

בבית שלי בראש שלי אין מנוחה

ריחוף והתרוצצות,

מה שחדש זה שזה לא קרה ככה, בא על כלום ולא רצה ללכת,

בא על כלום

אני אומרת לכם,

על כלום.

קרה דבר

16 יום שישי אוק 2009

Posted by Chayale in שירה

≈ 2 תגובות

חדווה נידרפראו ידעה מהם ההבדלים בין גברים לנשים. גברים יודעים שהם גברים, ואילו נשים יודעות שהן לא גברים. אפשר לומר הפוך אבל זה לא  נכון.

חדווה ידעה שאינה גבר. היא לא אמרה – לו הייתי גבר הייתי מצליחה להשלים שלש מאות כפיפות שמיכה. יש גברים שאינם יכולים לכפוף. היא לא חשבה – לו הייתי גבר הייתי מצליחה לסדר את מחשבותי. היא חשבה שמחשבותיה סדורות. היא לא חשבה – לו הייתי גבר הייתי עומדת על הדבר מפאת כבודי. היא עמדה או לא עמדה על כבודה לפי העניין ועוד סיבות כמו מזג אוויר ורעב. אבל היא ידעה שאינה גבר ולכן לא חשבה שאם תינשא יהיו לה סיכויים טובים למצוא מישהו שיבשל ויסדר את הבית בזמן שהיא תעבוד. היא העדיפה לעבוד מאשר לנקות. היא העדיפה להתעמל מאשר לעבוד. היא לא נישאה בין כך ובין כך. בשנות השישים לחייה לא עבדה, אלא התעמלה, בישלה וניקתה את ביתה. סדר, ניקיון ואוכל חם היו חשובים לה. כסף היה לה מספיק. היא רצתה להמשיך לעבוד, אבל כסף לעבוד ולשכור מבשלת ומנקה לא היה לה, מכיוון ששכר עבודתה לא עלה על מחצית שכר מבשלת ומנקה.

חדווה: אינני יודעת מה לומר על עצמי. אני כותבת כאן כדי לנסות לברר מה קרה לאותה אישה שהלכה והצעירה.  שלומית צוקרמן, גופה לא ציית לחוקי הטבע המוכרים לי. הדבר מעורר בי סקרנות. בפעם הראשונה בשלוש השנים האחרונות יצאתי מביתי כדי לחקור מיהי וכיצד קרה שהיה לה גוף שלא פעל לפי חוקי הטבע. לא, אני מערבבת את הסדר הנכון. יצאתי מביתי כדי לחקור לאן נעלמה. אולי חששתי לגורלה. קשה לאמוד. עכשיו אני יכולה לומר : סקרנות. באותו בוקר חשבתי לעצמי: קרה דבר.

הפזמון על הכאב הקיומי

07 יום רביעי אוק 2009

Posted by Chayale in שירה

≈ 2 תגובות

הכאב הקיומי,

בלי  יחסי ציבור

מה שנראה בסדר,

הוא מראה: שבור.

הכאב הקיומי,

תמיד מוכן להתפשר
עובד עם לחם שחור

סובל גם  קממבר.

הכאב הקיומי,

עושה את העבודה-

בלי להתפרסם,

בלי לבקש תודה,
בלי משאבים,

בלי לבקש קידום,

הוא בועט לנו בתחת,

שנכתוב ונצייר,

וככה הוא מצליח

להמשיך ולחורר.

ארכיון

  • אפריל 2017
  • אפריל 2015
  • ספטמבר 2014
  • יוני 2014
  • מאי 2014
  • אפריל 2014
  • מרץ 2014
  • פברואר 2014
  • ינואר 2014
  • נובמבר 2013
  • אוקטובר 2013
  • ספטמבר 2013
  • יולי 2013
  • יוני 2013
  • מאי 2013
  • אפריל 2013
  • מרץ 2013
  • דצמבר 2012
  • נובמבר 2012
  • אוקטובר 2012
  • אוגוסט 2012
  • יולי 2012
  • יוני 2012
  • מאי 2012
  • אפריל 2012
  • מרץ 2012
  • פברואר 2012
  • ינואר 2012
  • דצמבר 2011
  • נובמבר 2011
  • אוקטובר 2011
  • ספטמבר 2011
  • אוגוסט 2011
  • יולי 2011
  • יוני 2011
  • מאי 2011
  • אפריל 2011
  • מרץ 2011
  • פברואר 2011
  • ינואר 2011
  • דצמבר 2010
  • נובמבר 2010
  • אוקטובר 2010
  • ספטמבר 2010
  • אוגוסט 2010
  • יולי 2010
  • מאי 2010
  • אפריל 2010
  • מרץ 2010
  • פברואר 2010
  • דצמבר 2009
  • נובמבר 2009
  • אוקטובר 2009
  • ספטמבר 2009
  • יולי 2009
  • יוני 2009
  • מאי 2009
  • מרץ 2009
  • פברואר 2009
  • ינואר 2009
  • דצמבר 2008
  • נובמבר 2008
  • אוקטובר 2008
  • ספטמבר 2008
  • אוגוסט 2008
  • יולי 2008

קטגוריות

  • Uncategorized
  • הגות
  • חברה
  • חינוך
  • כללי
  • משפחה
  • סיפורת
  • פסיכולוגיה ופסיכיאטריה
  • שירה
  • תרגום

הכניסו את כתובת הדוא"ל שלכם, כדי לעקוב אחרי הבלוג ולקבל עדכונים על רשומות חדשות במייל.

הצטרפו ל 579 מנויים נוספים
אוקטובר 2009
ב ג ד ה ו ש א
 1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031  
« ספט   נוב »

בלוג בוורדפרס.קום. ערכת עיצוב: Chateau של Ignacio Ricci

פרטיות וקובצי Cookie: אתר זה משתמשי בקובצי Cookie. המשך השימוש באתר מהווה את ההסכמה שלך לשימוש באלו.
לקבלת מידע נוסף, כולל מידע על השליטה בקובצי Cookies, ניתן לעיין בעמוד: מדיניות קובצי ה-Cookie
  • הרשמה רשום
    • שקט כשאני מתה
    • כבר יש לך חשבון ב-WordPress.com? זה הזמן להתחבר.
    • שקט כשאני מתה
    • התאמה אישית
    • הרשמה רשום
    • הרשמה
    • להתחבר
    • דווח על תוכן זה
    • הצגת אתר ב-Reader
    • ניהול מינויים
    • צמצום סרגל זה