מישהי שאני מכירה שינתה את כל החיים שלה בעקבות השאלה – מה אנחנו עושים כאן? לשם מה אנחנו חיים?
אני סקרנית להבין מה יש בשאלה הזו שמשפיע על אנשים, משום שהשאלה לא מעניינת אותי. זה כאילו שתספרי לי ששינית את החיים בעקבות השאלה – איך מייצרים גבינה? לא אכפת לי לדעת את התשובה, אבל זה לא כל כך חשוב לי.
בכל זאת, אני סקרנית. איך זה ששאלה שנראית לי טפלה נראית לאחרים כל כך חשובה. זו כמו הסקרנות שלי להבין מדוע אנשים חוזרים בתשובה, או מה גורם להם להאמין שגלגול חיים קודם רלבנטי לבחירות שהם עושים בחיים שאלה.
האם משמעות אינה חשובה? להפך. אני ממש בטוחה שאי אפשר לעשות כמעט שום דבר בלי להבין את חשיבותו ואת המשמעות שלו בהקשר בו בו הוא נעשה.
אני גם מכירה את התחושה שמה שאני עושה אינו חשוב, שאינו תוצאה מבחירה שלי. זו בעצם הגדרת הדיכאון. האפשרות שלי להיות מאושרת תלויה לא בנחת שלי או ברווחה שלי אלא בתחושת המשמעות שאני מיחסת לבחירות שלי ולאורח החיים שלי.
אבל השאלה מדוע המין האנושי כאן? מדוע יש חיים בעולם? אני די בטוחה שבאופן עקרוני אלה שאלות שלא ניתן לתת להן תשובה, משום שהאחריות על המשמעות שניצוק לתוך חיינו היא עלינו ולא חיצונית לנו.
המשמעות שאני מוצאת ביחס לזולת, באפשרות הנתינה או בעצם הוויה, היא המשמעות היחידה הנכונה ולא שום תכנית אלוהית או חייזרית או יקומית.
המשפט האחרון הוא האמונה הכי חזקה שלי.
ואני אפילו מוכנה להגיע לגיהנום עבור החירות למצוא את הטעם לחיי בבחירות שלי האישיות ולא בגילוי המהות החיצונית לי שלהם.
אבל אני סקרנית כיצד עבור אנשים אחרים רעיון הגלגולים או מציאותם של מלאכים ממלאה צורך שמחליף את הכמיהה לחירות.וזו החירות היחידה שאני מעוניינת בה. החירות למצוא ולייחס את המשמעות לקיומי בעצמי. כל שאר החירויות ברות תחליף.
ואם אני טועה אני לא רוצה לדעת מזה.
שקט כשאני מתה 