אָכוּל אַשְׁמָה, הַלְוַאי צָדַקְתָּ

אַחֲרֵי מָחָר הָיְתָה שְׁתִיקָה,

וּבְקֵץ הַזַּעַם אָז חִכְּתָה רַק

אֵינוּת שְׁחוֹרָה וַעֲמֻקָּה.

אַךְ הָאֱמֶת אֵינָהּ דְּמָמָה

הִיא צְלִיל שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָשֵׂאת

גַּם תַּחַת קוֹל הַמְּהוּמָה

נִשְׁמַע דִּנְדּוּן שָׁקֵט, שׁוֹתֵת.

וְלוּ קוֹלוֹת הוֹוֶה הָיוּ

לַחָטָאִים, וְרַק קוֹלוֹת

הָיִינוּ יְכוֹלִים לַׁחְדוֹל

אֶפְשָׁר הָיָה אָז לֹא לִהְיוֹת.

אַבַל צָרִיךְ לִחְיוֹת גַּם כָּךְ

בְּלִי מְנוּחָה וּבְלִי קָצֶה

רַק לִפְעָמִים אֶפְשָׁר לַחֲרֹז

אֶת הָאֵימָה בְּשִׁיר יָפֶה.

מודעות פרסומת