פעם בירושלים הרגילה,

ראיתי קוצים ושיבולים.

אני ופסולת מתגלגלת

המצאנו סיפורים על מערת המכתבים.

ילדה אחת,  בנעלי בד,

בשדות פרועים ומוזנחים,

גרביים אבודות תלויות על ראשם של

כדורי קוצים, סבך כותנה.

עיתונים צהובים, חרציות.

עכשיו אני ובעלי אומרים:

עד שיבנו פה גן כבר יהיו לנו נכדים.

ההזנחה מביאה אותנו לדיבורים בורגניים.

אבל

אי אפשר

בלי שדות בעיר

הם מבהירים את האמת

הסדר בנוי  בחוץ

בפנים קוצים וגרביים.

מודעות פרסומת