המון תאונות רכבת התרחשו בזמן האחרון. חשבתי ששר התחבורה היה צריך לקחת אחריות על הבעיות בתפקוד רכבת ישראל, שעליה יש לו אחריות מיניסטריאלית. אבל שר התחבורה הגה ספין גאוני.

הוא כינס מסיבת עיתונאים והודיע שהוא מאיים של העובדים של הרכבת, שאם לא יסכימו לצעדים (שמטרתם, בסופו שלדבר, להפריט את רכבת ישראל….) שהוא רוצה בהם הוא ישבית את הרכבת.

גאוני! הוא רק השר, ואם העובדים מסרבים למה שהוא מציע, האחריות מוסרת ממנו לחלוטין…

התפקוד שלו כמנהל המשרד שלו, כמנהיג, כמקבל החלטות – לא עומד לדיון היום. היום מה שעומד לדיון זה רק אם עובדי הרכבת יסכימו לעבוד בתנאים ששר התחבורה דורש מהם או לא. כלומר, האחריות על תפקוד רכבת ישראל איננה על ממשלת ישראל, אלא על נהגי הקטרים וכו'. וזה, אחרי שכבר שודר במהדורות החדשות שיש בעיה בדגמים בהם התרחשו התאונות – ומהי אחריות נהג הקטר לבחירת הדגם של הקטר בו הוא נוהג? פרט שולי.

הדבר המרגיז בכל העניין הוא תפקיד התקשורת. עיתונאי מהדורת החדשות סיקרו את מסיבת העיתונאים של השר (להלן  – הספין) בלי לשאול שום שאלה על אחריות השר לתפקוד רכבת ישראל, בלי לשאול שום שאלה קשה, שלי לשאול שום דבר, בעצם.

למאזין ולצופה הלא חשדן נראה כאילו מדובר בעוד סכסוך עבודה שבו ועד עובדים חזק מטרפד נסיונות הבראה של הממשלה, ולא בהתנערות של הממשלה מאחריותה לתפקוד כלי תחבורה לאומי וחשוב.

התקשורת משתפת פעולה עם הספין, ותולה את תאונות הרכבת בעובדיה.

מה למדנו? שאנחנו חיים בתרבות שבה לתפקיד שאתה נושא יש משמעות של שררה, אך לא של לקיחת אחריות. הופרכה התפישה שככל שיש לך יותר כוח כך גם גדלה האחריות שלך. כוח גדול בא בממשלת ישראל עם אפס אחריות.