עדנה סט. וינסנט מיליי

Autumn Daybreak

Cold wind of autumn, blowing loud At dawn, a fortnight overdue, Jostling the doors, and tearing through My bedroom to rejoin the cloud, I know—for I can hear the hiss And scrape of leaves along the floor— How may boughs, lashed bare by this, Will rake the cluttered sky once more. Tardy, and somewhat south of east, The sun will rise at length, made known More by the meagre light increased Than by a disk in splendour shown; When, having but to turn my head, Through the stripped maple I shall see, Bleak and remembered, patched with red, The hill all summer hid from me.

מהו הצליל החסר?

ניגנתי מול אנשים רבים.

מדי פעם הפלאתי לנגן.

הם מלמלו על זה.

אבל בסוף

כולם חיכו

לצליל שלא ידעתי לנגן.

מאז אני מנסה שוב ושוב להיזכר – מה היה הצליל החסר?

נוחם

הַבַּיִת בָּהִיר

פְּרָחִים טְרִיים פורחים בַּאֲגַרְטָל.

נִכָּר שֶׁאֲנָשִׁים מְאֻשָּׁרִים גָּרִים כָּאן, יוֹצְאִים מִן הַכְּלָל.

מַדּוּעַ  אִשָּׁה שְׁמֵנָה עוֹלָה בו וְיוֹרֶדֶת?

מַדּוּעַ אֵינָהּ מִתְפַּנָּה לְהַבִּיט בִּדְמוּתָהּ בְּמַרְאָה?

הִיא יוֹדַעַת שֶׁהִיא גָּרָה כָּאן. יֵשׁ לָהּ

נֶחָמוֹת.

הִיא פּוֹשֶׁטֶת חֻלְצָה אַחַת

וְלוֹבֶשֶׁת שְׁנִיָּה, מוּכְתֶמֶת.

בַּגּוּפָה הַגָּדוֹל הִיא שׁוֹמֶרֶת סוֹד:

כְּשֶׁהָיְתָה נַעֲרָה

הִיא הָיְתָה קוֹסֶמֶת.

עַכְשָׁו הִיא תִּשְׁכַּב בְּסַפָּה

וְהַטֵּלֵוִיזְיָה תְרַצֵד

אוּלַי יָבוֹא הַבַּיְתָה עוֹד מְאֻשָּׁר

לִפְנֵי שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ תֵּרֵד.

הַבַּיִת בָּהִיר

כְּבֵיתָם שֶׁל אֲנָשִׁים מְאֻשָּׁרִים

יֵשׁ בּוֹ פְּרָחִים

ואויר בְּכָל הַקּוֹמוֹת

שקט, הַשְׁמֵנָה נִרְדְּמָה

וְהִיא חוֹלֶמֶת עַל הַשָּׁנִים הַקּוֹדְמוֹת.