אני קוראת את המדור הספרותי של מעריב המון שנים. אני חושבת שזה המדור הספרותי הכי טוב בעיתוני סוף השבוע. אני אוהבת לקרוא את מנחם בן. אני תמיד מופתעת מהפער בין האבחנות המדויקות שלו בענייני ספרות והדעות המוזרות שלו בעניינים אחרים. אבל אפילו חובבת מנחם בן כמוני יודעת שלא מדובר פה באיקון תרבותי.

מנחם בן שדיבר בעד הוצאת הומואיות מחוץ לחוק (הומואים או הומואיות? אפילו הקטגוריה לא ברורה) לא התפרסם בציבור הרחב בגלל היכרותו העמוקה עם התנ"ך ואהבתו הגדולה אליו. גם לא בזכות אהבתו הרבה לשירה וטעמו הטוב בספרות. מנחם בן הובא מלכתחילה לערוץ 2 מכיוון שנוסף לתכונותיו הטובות, הוא איש מבוגר ומוזר, וחלק מהדעות שלו מגוחכות ופרובוקטיביות. לערוץ 2 הוא הגיע בזכות העובדה שהוא מחזיק בדעות מוזרות על חד מיניות ועל תרופות. לשמחת המפיקים והפרסומאים, הוא אכן ביטא את דעותיו המוזרות ויצר דרמות מכניסות ומניבות רייטינג בבית האח הגדול, דרמות שבהן לא חזיתי כי אני לא אוהבת את התכנית.

בימים האחרונים נפלה תדהמה בציבור. מסתבר שמנחם בן חושב שצריך להוציא את ההומואים מחוץ לחוק. כמו שאומרים, סופריצה.

אז הנה עוד כמה הפתעות: מנחם בן חושב שבדיקות לגילוי סרטן גורמות לסרטן. מנחם בן חושב שאסור לקחת תרופות ושרופאים מזיקים לבריאות. והנה עוד הפתעה: מנחם בן מגיש תכניות בערוץ שתיים כי הוא מדבר שטויות ושטויות זה מעניין, או לפחות מספיק מעניין כדי להחזיק כמה שעות שידור תפלות.

לנוכח ההפתעה הזו הושעה מנחם בן מתפקידו כעיתונאי וננזף והתפטר ו… על ידי אותם אנשים שגילו בו עניין מלכתחילה – לא בגלל האיכויות שלו כמבקר ספרות (ואלו קיימות בו) אלא בגלל השטויות שהוא נמדבר.

לי יש משאלה פרטית. אני הייתי רוצה שיפסיקו לשאול את נתן זך מה דעתו על מוזיקה מזרחית, את מנחם בן מה דעתו על הומואים, את עופר לוי מה דעתו על הומואים, את אריאל זילבר מה דעתו על שמאלנים. זה משעמם, מתיש ומרגיז, המסיכה של הנאורות שהאנשים החביבים והישרים האלה מאפשרים לעיתונאים שמראיינים אותם (ומזדעזעים מהם) ללבוש, בלי שיש לזה איזה שהוא רווח אמיתי לנושא התרבות הישראלית או לעניין זכויות האדם בישראל.

כל אלה, בניגוד לאלי ישי, אינם פוליטיקאים שיכולים לחוקק חוקים. הם אמנים, וזכותם להיות מסוגלים, בצד אמנותם,  לחשוב בטמטום, בלי שכל העולם יזדעק לסתום להם את הפה. על טמטום ניתן לענות במסגרת כללי המשחק הדמוקרטי, בנחת או בכעס, בדיבור ובמעשה. אבל השעיית אדם בגלל שדיבר שטויות לא משרתת את זכויות ההומואים או את הדמוקרטיה. הזעזוע מדבריו של מנחם בן משרת רק איזו מראית עין צבועה של חבורה שעושה הון (ממש, בכסף) מהומופוביה ומשנאה בכלל בכל תכנית בידור ובכל הזדמנות. (תבדקו כמה בדיחות טפשיות על הומואים מופיעות בכל תכניות הבידור האפשריות, כולל אלה שהומואים מגישים – כי הם משתפים פעולה עם הכלל שעל מה שעושה כסף לא מוותרים).

יש לי הרבה מה להגיד על הסיבה לכך שאסור להוציא מחוץ לחוק אהבה או העדפה מינית של אנשים. אבל אני לא מתכוונת לפרוש את הטיעונים שלי בהקשר של שערוריית מנחם בן. לפני שאדבר בזכות הבחירה במושאי אהבה או בהעדפות מיניות, או בזכות ההליכה בעקבות הלב והתשוקה, אני רוצה לדבר בזכות הדמוקרטיה. ופירוש הדמוקרטיה הוא שלא מפטרים אנשים מהעבודה שלהם בגלל שהם אומרים דברים שאני לא מסכימה איתם. אפילו אם הם פוגעים, על אחת כמה וכמה כשהם הזויים.

קודם כל, תנו לדבר על זה. בהמון בתים בישראל גרים אנשים שלא מקבלים את הלגיטימיות של בחירה בהעדפה מינית. אני חושבת שהם טועים. אני מעדיפה לדבר איתם על זה, מאשר להעיף מהציבוריות או להשתיק כל מי שחושב כמוהם.  זה אולי פחות אפקטיבי. אבל זה יותר דמוקרטי, ולדמוקרטיה יש איזה שהוא ערך. אבל אני באמת לא מאמינה לרגע שלכל מצקצקי הלשון בעניין מנחם בן, למפטרים או למגנים, יש עניין בערכים. יש להם עניין בפופולאריות, בכסף ובקהל.

מודעות פרסומת