החיים דורשים הומור: הרבה פעמים שמעתי  את ברלוסקוני מספר בדיחה גועלית ולחלוטין לא לגיטימית – על יהודים, על נשים, על עצמו, על כולם – והתגלגלתי מצחוק. לא שהייתי רוצה ראש ממשלה גס רוח וברברי כמו ברלוסקוני, אבל אי אפשר שלא להעריך מישהו שיודע לספר בדיחה טובה.

כשאהוד ברק מדבר (מתלוצץ?) עם בני גנץ על שירת נשים – .זה מביך.

אם הייתי בת שש עשרה  הייתי בטח נעלבת מהרעיון ששר הביטחון והרמטכ"ל חושבים שזה מצחיק –  שנשים בצבא יכולות רק לשיר ורק בהפסקה. צריך  לזכור שיש בעולם נערות בנות שש – עשרה ולכן ההערות של שר הביטחון ושל הרמטכ"ל היו מזיקות. לא לי באופן אישי.

בגיל ארבעים וארבע, הערך העצמי שלי לא נגזר מהערה של גבר בגיל העמידה, יהיה בעמדה בכירה ככל שיהיה. גם לא מהאפשרויות שצה"ל פורש בפני נשים. אני עד כדי כך מרוצה מעצמי.

ויחד עם כל זה, אני דואגת ונבוכה, בגלל שמערכת גדולה וחשובה מנוהלת על ידי  אנשים  חסרי  הומור. אהוד ברק ובני גנץ לא גילו נאורות ורגישות, גם לא הפגינו שנאת נשים בוטה ומזעזעת, אגב, אבל  מדאיג גם שהם לא הצחיקו. הם דיברו באופן עילג. איזו מין בדיחה זו: "הן ישירו בהפסקה?"  זו הערה מגושמת.  זה נסיון רע להתבדח, מצד אנשים שהצבא בורח להם מבין האצבעות והם לא יכולים לעשות עם זה שום דבר, הם חסרי ישע. נוקשים יותר מאבשלום קור, מסורבלים יותר מניאנדרטל מצוי. יצירתיות, חשיבה מקורית, גמישות והבנה מורכבת של המצב מהם והלאה.

החיים דורשים הומור: הומור פירושו יצירתיות, מחשבה, יכולת לראות את הלא צפוי, יכולת להכיל את המוזר, המביך והרע ולגמד אותו.

אם לשר הבטחון ולרמטכ"ל יש חוש הומור גרוע, מטופש, זה רמז די טוב שאפשר לדאוג. אולי הם מבועתים מהשתלטות כוחות הריאקציה על הצבא ולכן הם לא מצליחים לחשוב על בדיחה טובה.  אולי הם חסרי אונים.  אך יש גם השערה מעליבה: יצירתיות ומקוריות כלל לא היו הצד החזק שלהם מלכתחילה.

אם הם לא מסוגלים לחבר בדיחה טובה, על נשים, יהודים או על עצמם, כדאי שידברו בשקט בשקט כשיש מקרופונים בסביבה.

מודעות פרסומת