הרשימה הזאת מסתובבת לי בראש המון זמן, מאז שמעתי בפעם הראשונה את הביטוי: "תג מחיר". ההיה אפשר לצפות שיפריע לי יותר עצם ביצוע הפוגרום, ההתעללות של הכובש בנכבש במסגרת של פריצת חוק לכאורה: מקבילה הסטורית מדויקת לפוגרומים של הלאומנים האוקראינים או הרוסים ביהודים בזמן שמרדו בשלטון. טהרנית שכמותי, אני נחרדת לא רק מהעובדה שמהצד שלי יוצאים הפוגרומצ'יקים, אלא מהשם שנתנו לתופעה. "תג מחיר" הוא שם ציני, בריוני, שמגלם דה – הומניזציה של הפרעות היהודיות בערבים. יותר מזה: תג מחיר הוא השם שבו החליטה הציבוריות שלנו, הפרהסיה, הביחד שלנו, לקרוא לפרעות. זה האור שבו החלטנו לראות את המעשים. כאילו יש כאן גמול על איזה דבר, כאילו יש ערך כלכלי ניתן למדידה, כאילו יש שוויון בין בעלי הבית והמדינה לנכבשים חסרי הזכויות.

אם הייתי שומעת בחדשות כי יהודים ביצעו מעשי ונדליזם במסגד, בבתי אנשים, הייתי פחות מזועזעת. הייתי עוד  יכולה להגיד שאנחנו באמת ובתמים מוקיעים  מהמחנה את הבריונים שלנו, באמת ובתמים מתנערים מהנסיון להפוך את הרשע המתעלל לקרבן שאין לו צבא, משטרה ומדינה שמגינות עליו, ותחת חסותן הוא פועל, משחית ופוגע. השיום "תג מחיר", אימוץ הטרמינולוגיה של הפורעים, מזכיר לי שאנחנו שותפים לא רק באחריות אלא גם באחווה לאומית ממש, לתפישה המעוותת לפיה כביכול הפורעים הם קרבנות, לפיה  חיי אדם וכבודם הם עניין כלכלי שבכוח נקבע שוויו, ושאנו מאפשרים לפורעים לנקום בפלשתינאים את מרירותם וכעסם כלפי מוסדות המדינה, כאילו הם צד בעניין, באופן כל כך מחליא. הפרעות הנוכחיות עומדות בשורה אחת עם "מס הגולגולת" ימי הביניימי, הפוגרומים, מסעות הצלב, וכל ההקשרים בהם היהודים נאלצו לשלם על עניינים שרירותיים מחיר של דם והשפלה, רק בגלל היותם חלשים.

בפשטות, אסור שייאמר בחדשות: ,פעולות "תג מחיר". צריך להגיד: היום התרחש מעשה בריונות, היום בוצע פיגוע, היום נעשתה זוועה. זו הדרך שבה אנחנו יכולים להעמיד את התנהגות הפורעים באור הנכון, ולהחליט באיזה צד אנחנו.

והערה אחרונה לסדר: באופן עקרוני, פגיעות באזרחים מזעזעות אותי יותר מאשר פגיעות בחיילים, מכיוון שהסדר הנכון הוא שחיילים מייצגים את הכוח של השלטון ואילו אזרחים הם חסרי ישע, לכן פגיעה במסגד חמורה כמה מונים משפיכת שמן למנוע של ג'יפ צבאי. גם בעניין הזה התבלבלנו.

מודעות פרסומת