משורר צעיר וחריף

רְצוֹנִי לִהְיוֹת מְשׁוֹרֵר צָעִיר

רְצוֹנִי לִהְיוֹת מְשׁוֹרֵר חָרִיף,

רְצוֹנִי לִהְיוֹת מְגּוּלַח

רְצוֹנִי לִהְיוֹת יְפֵה – עֵינַיִם,

אֵין לִי דֶּרֶך מִשֶׁלִי.

רְצוֹנִי לִהְיוֹת הַר – נְבוֹ,

רְצוֹנִי לִהְיוֹת אַתָּה.

איו חיה'לה היום

הַכֹּל רָגִיל, קוֹרְאִים שִׁירָה, כּוֹתְבִים שִׁירָה,

גַּם מְדַבְּרִים עַל פּוֹלִיטִי וְעַל עֲבוֹדָה.

אוֹכְלִים, כּוֹעֲסִים, סוֹלְחִים, הוֹלְכִים לִישֹׁן.

יֵשׁ זִכָּרוֹן קָלוּשׁ,

אַךְ חַיָה'לֶה אֵינֶנָּהּ.

אָנוּ דָּנִים בּעִקָּר:

הָיָה לְךָ טָעִים? מָה דַּעְתְּךָ עַל הַמִּלָּה הָזוּ?

מָה נֹאכַל מָחָר?

מתי ייפסק הרעב, לעזאזל?

זה היום השישי של הדיאטה. בוקר. קמתי בהתלהבות אל המשקל וגיליתי שירדתי 200 גרם. טוב, נכון? התאכזבתי עמוקות. אמדתי את הסבל שלי לפחות ב- 300.

אני מסתכלת במראה. השניים וחצי קילו שירדתי בהחלט מחמיאים. אני נראית יותר דומה לחיה. זה נחמד.

יש כל כך הרבה מרכיבים שיכולים להשתבש בדיאטה. למשל, התכשיר הומיאופטי ואסור לו להיות בקרבת מכשירים חשמליים או פוליטי קרינה. אבל כשהייתי ביום רביעי באוניברסיטה הכנסתי בטעות לחמש עשרה דקות תמימות את הנייד לתא בתיק שבו היה גם התכשיר. אם הנייד לא היה מצלצל באמצע השיעור (למרבה הבושה) התכשיר שלי היה סופג קרינה במשך שעה וחצי.

אסור לי לגעת בשומן, למשל. אז קניתי קרם גוף ופנים על בסיס מים, אבל אני לא יודעת באמת מה יש בהם, אז אני משתדלת לא למרוח קרמים בכלל. למה? כי אני אובססיבית. אבל אתמול הידיים שלי התחילו להשמיע קול מחאה. אז מרחתי קצת קרם גוף על הידיים, והן נשמו לרווחה.

וצריך לישון 7-8 שעות בלילה. הלכתי לישון מאוחר כי זוהר עובד עד מאוחר וצריך זמן איכות, לפחות בשישי, לא? התעוררתי ב7.00, אבל הכרחתי את עצמי לישון עד 8.00. אתם יודעים מה קורה כשאני מכריחה את עצמי לישון? אני קמה עם מגרנה.

אז עכשיו אני לא יודעת מה קרה ל100 גרם הנוספים שהחלטתי שארד. האם הקרם גנב לי אותן? השומן של התבנית שנגעתי בה אתמול? (בטעות! בטעות! אני משתדלת לבשל ולשטוף כלים בכפפות..).

אני מבקשת לא לספר לי ש200 גרם ביום זה קצב מצויין להורדה ושכנראה שום דבר לא בעייתי בדיאטה, חוץ מזה שהיא מכילה מעט מדי קלוריות. אני כבר מזמן שטה בספינת הטירוף.

אני מבינה בדיוק מה מרגישות אנורקסיות. רעב והתרוממות רוח. אכלתי עכשיו ארוחת בוקר ואני רעבה. יש עוד שלש שעות לפחות לארוחת צהרים. אבל אני בכלל לא שוקלת לאכול משהו, כי אני מחכה לשקילה של מחר, ואני שואפת ל300 גרם.

אני עדיין במחזור. אני עוד יכולה להאשים אותו בזה שהפנטזיה שלי לא מתממשת בקצב שהתכוונתי. וגם במגרנה. וגם – המנחה של הקבוצה אומרת שקשה בימים הראשונים, ומי יכול להגדיר כמה ימים הם ראשונים מתוך ארבעים? עשרים?

הנורא מכל עוד לפני. השלב השני הוא שלב שבו מוסיפים לתפריט המון דברים, אבל מורידים פחמימות. זה יכול לשבור אותי ולהחזיר אותי לנורמליות.הרגעים שאני הכי מחכה להם המהלך היום הם שני הצנימים המתוקים שלי (בארוחת בוקר ובארוחת ערב). אני לא חושבת שבלעדיהם ארצה לחיות, גם אם יעמיסו לי על הצלחת סטייק פילה 400 גרם – אני רק אתלוש את השיער ואחפש את הפירה בצד.

וכל הזמן אומרים לי- אלה רק ארבעים יום. אתם מכירים את השקר הנפוץ ביותר בעולם? כשאומרים ליולדת שעוד לחיצה אחת התינוק בחוץ? אז אני לא חושבת שיש כבר יולדת אחת בעולם שלא יודעת שמשקרים לה. וגם אני יודעת, עוד ארבעים יום יבואו עשרים של חיים ללא פחמימות, חיים ללא אהבה וטעם, ואחר כך עשרים ימי תפריט חזרה לחיים, ואחר כך חיים שלמים של משטר והעדפת מזון מזין ובריא. אלוהים, זה לא ייגמר לעולם!!!

כולם יחמיאו לי על המראה וככה שוב יהיה אישור לסיבה האמיתית שצריך להיות רזה – להיראות טוב, זהו.

כשעברתי לתזונה נטורופתית כתבתי שירי קינה על האוכל האהוב שלי. אני מתחילה להבין שאני יכולה להיפרד ממנו שוב. הנה הפראזה הראשונה מהשיר:

נוֹרָא יוֹתֵר מִלְּאַבֵּד:

לְאַבֵּד

לֶאֱהֹב

וְלָשׁוּב לְאַבֵּד.

הו, תוגת החיים.הו, האוכל האהוב שלי. אני הולכת לספוד לו קצת באופן פרטי.

מים

לִפְנֵי שֶׁנִּרְדַּמְתִּי יָדַעְתִּי הֵיטֵב

מָה אֶכְתֹּב כְּשֶׁאָקוּם.

הַמִּלִּים הָיוּ צְלוּלוֹת וַחֲלָקוֹת

כְּמוֹ מַיִם

בִשְׁנָתִי הֵצַפְתִּי אֶת חַדְּרֵךְ

וְיָשַׁנְתִּי כְּמוֹ תִּינֹקֶת.

הַמַּיִם הִגִּיעוּ עַד לְרַגְלֵי הַמִּטָּה

וְאַת שָׁמַרְתּ עָלַי, עוֹשָׂה דְּבָרִים שֶׁל אִמָּהוֹת.

כָּךְ שַׁטְתִּי אֶל הַסּוֹף  שֶׁל הַחֲלוֹם,

פָּקַחְתִּי אֶת הַנֶּפֶשׁ הַיְּשֵׁנָה.

צפירת הרגעה

בתכנית הבוקר ראיתי את בילי מוסקונה לרמן. ציינתי לעצמי שהיא נראית נפלא. אני חושבת שהפמיניסטיות הרדיקליות שאני מכירה הן נורא רזות ונראות נורא טוב. אז אני רק יגמור פה את הself abuse הקצר שלי ואממש את הפמיניזם הרדיקלי שבוער בי.

אחרי שקראתי אליכם בפוסט הקודם הצילו, הלכתי לישון. לפני השינה גיליתי שבעצם קיבלתי מחזור. (סליחה על השיתוף בפרט אינטימי שלא רציתם לדעת, אבל הוא חשוב לעלילה). סימסתי לנטורופתית והיא לעגה לי קלות – "יופי חיה 🙂 הסיבה העתיקה ביותר בעולם". הלכתי לישון קצת יותר רגועה וקמתי רעבה ועצובה. בסדר, נגיד שרק במחזור השמירה על התפריט מרגישה כמו התעללות חמורה.  חמישה ימים כאלה? זה יותר מדי בשבילי.

בערב אכלתי ארוחת ערב לפי התפריט, כי לא יכולתי להישבר, למרות השבועה שהתחייבתי אליה, שאם ארגיש שהדיאטה הורגת אותי אפסיק אותה. הבטחתי לעצמי, כמו כל נרקומנית, שאני יכולה להפסיק מתי שאני רק רוצה, נגיד, בעוד שבוע, אם עוד יהיה נורא.

אביב וגם עמית שרצו חיידקי שפעת ודלקת גרון, ושפעו חום וחולשה. הבית היה סגור וממוזג כל היום, כבר לא ידעתי מה הורג אותי: הדיאטה המוזרה, המחנק, השפעת שהשתלטה לי על הבית, או התשישות.

אחרי ארוחת הערב ומליון כוסות תה, לקחתי כפית דבש. הוראות התפריט אומרות שאם מרגישים רע, כפית דבש תשפר את ההרגשה אחרי כ- שעה. אחרי כ- שעה ההרגשה השתפרה, במידה שניתן  להבחין בה  במיקרוסקופ שבדי.

בשלב הזה, ובלי שום קשר ואירועים הקודמים, לימור הציעה שנצא להליכה. יצאנו להליכה של חצי שעה מסביב לשכונה. חצי שעה של הוצאת קיטור. לימור, שוחרת איזונים והרמוניות, דווקא עודדה אותי להמשיך וגם אמרה שרזיתי. היא גם אמרה שהמחזור משפיע על כל דיאטה, אבל רק ביומיים הראשונים. החלטתי שאם אני עוד יכולה ללכת , אני יכולה להמשיך עוד קצת.

הלכתי לישון בתחושה שלא אצליח להירדם, ובאמת קמתי במה שנראה כמו אמצע הלילה והיה בעצם שש בבוקר. זוהר היה מופתע – שקמתי איתו.בכל זאת, הצלחתי לישון רוב הלילה, וגם קמתי רגועה יותר ממה שהייתי כשהלכתי לישון. הוא הלך לעבוד ואני נשארתי לרזות.

תרסיס, שלש כוסות תה ומים, ארוחת בוקר של תפוז וצנים, השתלטו לאיטם על פני שעתיים של  בוקר. אני חושבת ששלב הסבל העמוק הסתיים. אולי. רק שמשהו מתחיל לכרסם לי את הבטן. רעב?

שקילת הבוקר הראתה שבארבעת הימים של הדיאטה הורדתי 2 קילו וחצי. כמו שאמרתי, מנוגד לכל חוקי ההגיון והבריאות.

שניים וחצי קילו!! אני צריכה לשקול מחדש את העמדות שלי.

שבת שלום!