לִפְנֵי שֶׁנִּרְדַּמְתִּי יָדַעְתִּי הֵיטֵב

מָה אֶכְתֹּב כְּשֶׁאָקוּם.

הַמִּלִּים הָיוּ צְלוּלוֹת וַחֲלָקוֹת

כְּמוֹ מַיִם

בִשְׁנָתִי הֵצַפְתִּי אֶת חַדְּרֵךְ

וְיָשַׁנְתִּי כְּמוֹ תִּינֹקֶת.

הַמַּיִם הִגִּיעוּ עַד לְרַגְלֵי הַמִּטָּה

וְאַת שָׁמַרְתּ עָלַי, עוֹשָׂה דְּבָרִים שֶׁל אִמָּהוֹת.

כָּךְ שַׁטְתִּי אֶל הַסּוֹף  שֶׁל הַחֲלוֹם,

פָּקַחְתִּי אֶת הַנֶּפֶשׁ הַיְּשֵׁנָה.