זה היום השישי של הדיאטה. בוקר. קמתי בהתלהבות אל המשקל וגיליתי שירדתי 200 גרם. טוב, נכון? התאכזבתי עמוקות. אמדתי את הסבל שלי לפחות ב- 300.

אני מסתכלת במראה. השניים וחצי קילו שירדתי בהחלט מחמיאים. אני נראית יותר דומה לחיה. זה נחמד.

יש כל כך הרבה מרכיבים שיכולים להשתבש בדיאטה. למשל, התכשיר הומיאופטי ואסור לו להיות בקרבת מכשירים חשמליים או פוליטי קרינה. אבל כשהייתי ביום רביעי באוניברסיטה הכנסתי בטעות לחמש עשרה דקות תמימות את הנייד לתא בתיק שבו היה גם התכשיר. אם הנייד לא היה מצלצל באמצע השיעור (למרבה הבושה) התכשיר שלי היה סופג קרינה במשך שעה וחצי.

אסור לי לגעת בשומן, למשל. אז קניתי קרם גוף ופנים על בסיס מים, אבל אני לא יודעת באמת מה יש בהם, אז אני משתדלת לא למרוח קרמים בכלל. למה? כי אני אובססיבית. אבל אתמול הידיים שלי התחילו להשמיע קול מחאה. אז מרחתי קצת קרם גוף על הידיים, והן נשמו לרווחה.

וצריך לישון 7-8 שעות בלילה. הלכתי לישון מאוחר כי זוהר עובד עד מאוחר וצריך זמן איכות, לפחות בשישי, לא? התעוררתי ב7.00, אבל הכרחתי את עצמי לישון עד 8.00. אתם יודעים מה קורה כשאני מכריחה את עצמי לישון? אני קמה עם מגרנה.

אז עכשיו אני לא יודעת מה קרה ל100 גרם הנוספים שהחלטתי שארד. האם הקרם גנב לי אותן? השומן של התבנית שנגעתי בה אתמול? (בטעות! בטעות! אני משתדלת לבשל ולשטוף כלים בכפפות..).

אני מבקשת לא לספר לי ש200 גרם ביום זה קצב מצויין להורדה ושכנראה שום דבר לא בעייתי בדיאטה, חוץ מזה שהיא מכילה מעט מדי קלוריות. אני כבר מזמן שטה בספינת הטירוף.

אני מבינה בדיוק מה מרגישות אנורקסיות. רעב והתרוממות רוח. אכלתי עכשיו ארוחת בוקר ואני רעבה. יש עוד שלש שעות לפחות לארוחת צהרים. אבל אני בכלל לא שוקלת לאכול משהו, כי אני מחכה לשקילה של מחר, ואני שואפת ל300 גרם.

אני עדיין במחזור. אני עוד יכולה להאשים אותו בזה שהפנטזיה שלי לא מתממשת בקצב שהתכוונתי. וגם במגרנה. וגם – המנחה של הקבוצה אומרת שקשה בימים הראשונים, ומי יכול להגדיר כמה ימים הם ראשונים מתוך ארבעים? עשרים?

הנורא מכל עוד לפני. השלב השני הוא שלב שבו מוסיפים לתפריט המון דברים, אבל מורידים פחמימות. זה יכול לשבור אותי ולהחזיר אותי לנורמליות.הרגעים שאני הכי מחכה להם המהלך היום הם שני הצנימים המתוקים שלי (בארוחת בוקר ובארוחת ערב). אני לא חושבת שבלעדיהם ארצה לחיות, גם אם יעמיסו לי על הצלחת סטייק פילה 400 גרם – אני רק אתלוש את השיער ואחפש את הפירה בצד.

וכל הזמן אומרים לי- אלה רק ארבעים יום. אתם מכירים את השקר הנפוץ ביותר בעולם? כשאומרים ליולדת שעוד לחיצה אחת התינוק בחוץ? אז אני לא חושבת שיש כבר יולדת אחת בעולם שלא יודעת שמשקרים לה. וגם אני יודעת, עוד ארבעים יום יבואו עשרים של חיים ללא פחמימות, חיים ללא אהבה וטעם, ואחר כך עשרים ימי תפריט חזרה לחיים, ואחר כך חיים שלמים של משטר והעדפת מזון מזין ובריא. אלוהים, זה לא ייגמר לעולם!!!

כולם יחמיאו לי על המראה וככה שוב יהיה אישור לסיבה האמיתית שצריך להיות רזה – להיראות טוב, זהו.

כשעברתי לתזונה נטורופתית כתבתי שירי קינה על האוכל האהוב שלי. אני מתחילה להבין שאני יכולה להיפרד ממנו שוב. הנה הפראזה הראשונה מהשיר:

נוֹרָא יוֹתֵר מִלְּאַבֵּד:

לְאַבֵּד

לֶאֱהֹב

וְלָשׁוּב לְאַבֵּד.

הו, תוגת החיים.הו, האוכל האהוב שלי. אני הולכת לספוד לו קצת באופן פרטי.

מודעות פרסומת