אביב בפסנתר

אביב עוֹצֶרֶת לְחַשֵּׁב תָּוִים בֵּין הִבְהוּב פְּעִימַת לֵב לְהִבְהוּב

פְּעִימַת לֵב הִיא מְתַקֶּנֶת בִּתְפָרִים דַּקִּים פֶּצַע שֶׁצָּרַחְתִּי בָּהּ

כְּשֶׁיִּפַּרְמוּ הַתְּפָרִים הַדַּקִּים נַגָנִית קְטַנָּה נַגְנִי שׁוּב.

בבואה

אַתָּה אִישׁ רעַ

אַתָּה מַקְצִיף נְהָרוֹת בְּנֵפְט

אוֹמֵר רְעַלִים וְעוֹשֶׂה רְעַלִים

הָעוֹלָם מִתְפּוֹרֵר בִּגְלַל הָרִפְיוֹן

הַמּוּסָרִי שֶׁלְּךָ

בלוז הקינואה

מָיוֹנֵז עִם לֶחֶם, שְׁקֵדֵי מָרָק,

הָאֹכֶל הַמְּנַחֵם שֶׁלִּי,

לְעוֹלָם לֹא אֶטְעַם שׁוּב אֶת טַעֲמוֹ הַמָּתוֹק

שֶׁל הָאֹכֶל  הַמְּנַחֵם שֶׁלִּי.

קֶמַח לַבַן, שְׁמָרִים וּמוּצְרֵי חָלָב,

אַתֶּם הֱיִיתֶם לִי צָפוֹן וְדָרוֹם, מִזְרָח וּמַעֲרָב –

אֵיךְ אֶטְעָמַה אֶת אֲשֶׁר אוֹכַל וְאֵיךְ יְעֱרַב?

צַלְצְלוּ בַּפַּעֲמוֹנִים, הוֹדִיעוּ בְּכָל הָעִיר,

סִגְּרוּ אֵת הַסּוּפֶּר וּבַטְּלוּ אֶת הַמַּשְׁבִּיר,

גַּלְגְּלוּ אֶת הַכְּבִישִׁים, קַפְּלוּ אֶת הַקַּנְיוֹנִים,

אֵין בָּהֶם טַעַם, שִׁפְכוּ לַאַסְלָה אֶת הָעֲנָנִים,

צָרִיךְ אֶת הַשֶּׁמֶּשׁ לַעֲצוֹר, אֶת הָעוֹלָם לְדוֹמֵם,

כִּי מְעַכְשָׁיו אֲנִי אוֹכַל רק קִטְנִיוֹת וְגַרְעִינִי פִּשְׁתָּן

אֶת הַפֶּה זֶה סוֹתֵם.

חשבתי שכבר פרסמתי את השיר(שנכתב בתנופה הנטורופאתית הראשונה של חיי, לפני ארבע שנים) אבל לא מצאתי אותו בסלונה. אז לכבוד דיאטות, תרסיסים ופרידות, אני מפרסמת שוב..

משהו

מַשֶּׁהוּ מְכַרְסֵם בִּי

אוּלַי יֵאוּשׁ

מְרַחְרֵחַ אוֹתִי,

מִסְתּוֹבֵב בִּי רָעֵב.

אֲנִי יוֹשֶׁבֶת בְּשֶׁקֶט

לֹא זָזָה

המשוררת מעירה בלחש

אני אוֹמֶרֶת אֶת הַכֹּל מֵאַהֲבָה, מֵאַהֲבַת הַשִּׁירָה.

כְּשֶׁאַני מַרְגִּישָׁה שֶׁזֶּה טוֹב

כֻּלָּם מֵרְגִישִׁים

זֶה נֵס הַשִּׁיר.

אִם יִתְּנוּ לי לְהַסְבִּיר

מָה אָמַר עַל כָּךְ מְשׁוֹרֵר צֶ'כִי שֶׁאִם רוֹצִים

אָז בְּדִיּוּק הוּא תֻּרְגַּם בְּמוּסָף שִׁשִּׁי שֶׁל הָאָרֶץ

יֵשׁ לָי סַבְלָנוּת לְזֶה

מִי אוֹהֶבֶת שִׁירָה כָּמוֹני.

לֹא אִכַפַּתּ לי לוֹמַר גַּם בַּפַּעַם הָאלֶף

הָקְלִישָאוֹת: מָוֶת, דָּם, פֶּצַע,

אֶצְלי לֹא בָּאות בְּחֶשְׁבּוֹן.

יֵשׁ לי עוֹד אָנֶקְדּוֹטָה קְטַנָּה לְסַפֵּר.

רֹעַ הוּא לְמַעֲלֶה מִכֹּחי

אני כָּל כָּךְ טוֹבָה.