פזמון די

אֲנִי רוֹצָה לָמוּת עַכְשָׁו לָמוּת

לְאַט זֶה לֹא נֶחְשַּׁב אֵין לִי

עִנְיָן עוד לְחַכּוֹת תַּבְשִׁיל – לִשְׂרוֹף,

סִיר – לְנַקּוֹת לָקוּם לְבַד

מֵהַסַּפָּה לִשְׁטֹף כֵּלִים, לָשִׁים

מַפָּה בָּעֶרֶב קַר בָּיוֹם

מַחֲנִיק הַכֹּל דחוּס

כְּמוֹ נַקְנִיק הָעֲבוֹדָה

עוד מַתִּישָׁה הַפְּנַאי הוּא רִיק

בְּתוֹךְ חֻלְשָׁה הָאֹכֶל רַק תּוֹקֵף

אוֹתִי וְהָאִפּוּק מְלָאכוּתִי חֲלוֹם

עַל אוֹר יוֹצֵא טִפְּשִׁי גּוּפִי מָלֵא, לֵּאָה

נַפְשִׁי אֵינִי רוֹצֶה לִרְאוֹת

יוֹתֵר אֶת הָעוֹלָם הַזֶּה

בּוֹעֵר

שמונה עשר באפריל אלפיים ושתים עשרה

בְּתוֹךְ עֲגָלָה חוֹרֶקֶת נוֹסַעַת גְוִויַית הַהוּמָנִיזְם עִם שַׂק

תַּפּוּחֵי אֲדָמָה שָׁלֹּשׁ תַּרְנְגֹלוֹת וַעֲרֵימַת פֶּחָם. מְקַרְטַעַת דֶּרֶךְ

רְחוֹבוֹת שֶׁל שׁוּק, אֲנָשִׁים עִם חֹרִים בַּכִיסִים מְנַסִּים לִקְנוֹת

אֵיזֶה דָּבָר, מְקַלְּלִים כְּשֶׁגַּלְגַּל כִּמְעַט דּוֹרֵס אֶת הַרֶגֵֶּל

שֶׁלָּהֶם, יוֹרְקִים עַל רַגְלַיִם יְחֵפוֹת שֶׁל יְלָדִים זָרִים וְמְלוּכְלְכֵי נַזֶּלֶת, שְׁחֹרוֹת

מִדָּם קָרוּשׁ וּמִזֶּפֶת, הָיוּ לָהֶם נַעֲלַיִם שֶׁעָבְרוּ בַּמִּשְׁפָּחָה כַּמָּה שָׁנִים

לִפְנֵי שֶׁהִתְפּוֹרְרוּ, גַּם הֵן הֶחֱזִיקוּ לֹא רַעַ, אוּלַי עֶשֶׂר

שָׁנִים לִפְנֵי שֶׁנִּקְרְעוּ, גַּם הַהוּמָנִיזְם הֶחֱזִיק

יָפֶה אֵיזֶה זְמַן בּדִמְיוֹן, לִפְנֵי שֶׁמֵּת וּמֵת שׁוּב, לְאַף אֶחָד

אֵין זְמַן עַכְשָׁו לְהִצְטַעֵר עַל זֶה, לִכְתוֹב סֵפֶר, אוֹ לָצֵאת בְּהַכְרָזוֹת

כְּאִלּוּ זֶה הָיָה אֶתְמוֹל, כְּשֶׁאֱלֹהִים מֵת, אָז עוֹד הָיָה

זַעֲזוּעַ, אֲבָל הַהוּמָנִיזְם, תַּרִיחוּ בְּעַצְמְכֶם, אֵיזֶה גּוּפָה מַסְרִיחָה, אֵיךְ

הִיא נִרְקֶבֶתּ מִתַּחַת לְסָדִין בָּלוּי, עַל עגלה מְקַרְטַעַת, אִם מִישֶׁהוּ

יִטְרַח לַחֲפֹר לָהּ בּוֹר בַּאֲדָמָה

סשן

עוֹצֶמֶת עֵינַיִם סוֹפֶרֶתּ עַד שָׁלֹּשׁ וְזוֹכֶרֶת גִּלְגּוּלִים

קּוֹדְמִים: יַלְדָּה פּוֹתַחַת דֶּלֶת לשַׁכֵן אַחַר כָּךְ

מַבִּיטָה בּרְאִי יֵשׁ לָהּ דִּמְיוֹנוֹת עַל אַלִּימות

וְשִׂנְאָה לִילָדִים אֲחֵרִים. עוֹד גִּלְגּוּל: נַעֲרָה

חוֹלֶמֶת בּלֵילוֹת עַל נְעָרִים. עוֹד אֶחָד: אַחַת שֶׁיֵּשׁ לָהּ

אַהֲבָה מַטְרִידָה, גְּדוֹלָּה מִדַּי, וְגַם פַּחַד מַצְּמִית, אָז הִיא מַשְּׁבִּיתָה

אֶת חַיֶּיהָ. זִכְרוֹנוֹת שֶׁל גִּלְגּוּלִים קוֹדְמִים מִסְתַּיְּמִים

תָּמִיד בְּאַלִּימוּת. הָיִיתָ חוֹשֵׁב

שֶׁאַפְסִיק לִכְעֹס מַהוּ הַכַּעַס? סְעָרָה שֶׁל חֹמֶר שֶׁאֵינוֹ

מֵבִין אֵת הַנֶּצַח. מִי אֲנִי? אֲנִי חֹמֶר שֶׁאֵינוֹ מֵבִין

אֵת הַנֶּצַח מְשׁוֹטֶטֶת מִגִּלְגּוּל לַגִּלְגּוּל וּמִתְגַּעְגַּעַת לַשְּׁקָרִים.

עיר שינה

לפניכם לא פוסט, אלא הערה.

מודיעין היא עיר שינה. יש עוד ערי שינה, אבל מודיעין היא הדבר הראשון שחושבים עליו כשאומרים שינה.

עיר שינה היא עיר שאנשים חיים בה אבל נוסעים לעבוד מחוץ לעיר, נפגשים לפחות פעם בשבוע בבית קפה מוכר אבל זה לא בילוי ממש, בילוי ממש זה תל אביב או, אם מתחשק משהו אקזוטי, חיפה או ירושלים.

עיר שינה זו עיר שבה יש קאנטרי, או בריכה עירונית, או הולמס פלייס או גם וגם וגם, ובעיקר יש בה טיילת לאורך כבישים ושדות שמתמלאת בערבים קרירים בצועדים ובצועדות מעל גיל ארבעים.

עיר שינה זו עיר שגבר שנתקף בה במשבר גיל העמידה קונה אופני שטח ומעלה תמונות של המדבר והאופניים לפייסבוק. אולי גם מנהל רומן אבל זה לא במקום אופני שטח.

בעיר שינה אישה שנתקפת במשבר גיל העמידה עוזבת את ההיי טק או ניהול כוח אדם ועוברת לעבוד במקצועות טיפוליים או מסתפקת בסדנת מודעות עצמית. אולי גם רומן אבל העיקר זו המודעות.

בעיר שינה אנשים נפגשים עם הכלבים בערבי קיץ  ומדברים על התכנית העירונית ואיפה יקימו עוד בית כנסת או בית אבות, ומה אפשר לעשות כדי שלא יסתירו את הנוף.

"עיר שינה" זה כינוי גנאי למקום שהבתים בו לבנים והעצים ירוקים ובעצם אפשר לשמוע את הציפורים מצייצות אפילו שאף אחת לא עובדת את האדמה. (אבל אולי מקבלת ארגז אורגני ממרחקים פעם בשבוע).

עיר שינה זה מקום שבו יש מעורבות הורים בגן – כלומר, הורים מקימים גני ילדים או משלמים שתהיה עוד גננת, או עוד סייעת, ותמיד יש מי שרוצה שלא יאכלו סוכר ושוקולד בימי הולדת, ותמיד יש מישהי שרוצה להביא חוג לגן ושכל הורה יוסיף קצת כי זה לטובת הילדים. ומביאים את הילדים לשחק יחד אחר הצהריים ומתייעצים בקול רם אם הגננת טובה ואיך הסייעת.

בעיר שינה יש מעורבות הורים בבתי ספר וזה אומר שההורים באים לסדנאות על סמים ואלכוהול בסופי שבוע שבהם הם לא נוסעים לחופש ולא משאירים בית ריק לשימוש חופשי בסמים ואלכוהול. ונפגשים בימי הורים ומתייעצים מה לעשות ומי ילך למנהלת להתלונן על המורה לתנ"ך שבגללה כולם ייכשלו בבגרות וזה לא צחוק, זה כבר בגרות.

בעיר שינה יש סיירת הורים שלוקחת את הילדים השיכורים הביתה בשלש לפנות בוקר, או שיושבים עם המעשנים ומדליקים איתם סיגריה כי מה זה יעזור שנעיר להם העיקר שירגישו שאכפת לנו. העיקר שנדבר איתם בגובה העיניים. ושלא ילכו לנו לאיבוד.

בגלל שחינוך בעיר שינה הוא מעל הכל, בעיר שינה יש בית ספר דמוקרטי, אנתרופוסופי, עוד אחד גם שמשלב דתיים חילוניים, ובכולם לומדים ילדים שמשלמים הרבה כסף כי זה לא עניין של להיות עשירים, הכל עניין של סדר עדיפויות.

בעיר שינה יש הרבה פארקים והרבה עצים והרבה גינות וכולה מחולקת לפי הקבלנים שבנו כל פרויקט, ככה שאם את יודעת מי הקבלן של משפחת טיקוצקי את יודעת איך הבית שלהם נראה.

בעיר שינה כל המשפחות בעלות הטעם הטוב מקשטות את הבתים שלהן בפריטים שונים מעץ מלא, רצוי בסגנון פרובאנס, ורצוי צבוע בצביעה אמנותית,  אבל  עבודת יד ולא חיקוי שנראה זול ונובורישי.

בעיר שינה הגברים עושים מילואים או אפילו קבע ועובדים הרבה שעות ומתלוננים שהנשים תמיד רוצות שיצבעו משהו או יתקנו משהו בבית אבל אין ברירה כי מי יכול להתנגד להן? כשהן רוצות משהו..

בעיר שינה הנשים מחפשות מבצעים טובים על בגדי מעצבים וצועקות על הילדים כי כל היום להסיע מפה לשם לחוגים ולתנועה והם לא מבינים כמה זה קשה ובטח שלא מעריכים עד שאפשר להשתגע. הן נפגשות בחוג ומחליפות מתכונים כי בשבת אני מארחת את כל המשפחה אז יש לי בשבילך מתכון לפשטידה מה זה קלה.

כמו שאמרתי זה לא פוסט כלומר זו לא רשימה עם תובנות, למרות שהיא אולי מתחפשת לכזו. זו רק הערה. אבל כבר הבנתם שבעיר שינה תפקידים מגדריים הם יחסית ברורים ואנשים עסוקים בלגדל ילדים טוב ולא בלהיות מגניבים, אז אם בכל זאת להסיק איזו מסקנה, זה באמת לא הכי מגניב אבל גם לא הכי נורא בעולם, לא הפשע הכי נורא נגד האנושות, אני מקווה לפחות.

ההערה שלי שבגללה התחלתי לכתוב הפעם היא רק שאני מאוד אוהבת לישון.

ככה שאם מישהו רוצה להעליב איזו עיר, הוא יכול לקרוא לה בכל מיני כינויים נוראים, וזה בסדר, לכל עיר יש סיבות להיעלב ממשהו, כי כל עיר היא מגוחכת על פי דרכה, אבל לקרוא למקום: "עיר שינה" זו באמת מחמאה. עיר שינה זו עיר שאם מישהו שם עושה רעש בין שתיים לארבע מותר לצעוק עליו, ואם מישהו עושה רעש אחרי חצות אפשר להזמין לו משטרה, ולכן אני, שגרה בעיר שינה, מקבלת את שמונה שעות השינה שלי בלילה ונהיית אישה מאושרת.

אם אתן מחפשות עיר לגור בה, אני ממליצה לכן לגור בעיר שינה. כדי שתוכלו לישון. כלומר, אחרי שהילדים שלכן יגיעו לגיל שאפשר. אבל כל השאר, חינוך וסדר עדיפויות ואופני שטח ורהיטים מעץ מלא זו כבר בחירה. העיקר לישון, ולישון טוב.

אם התאמצתן לקרוא בין השורות, אבל לא מאמץ גדול, בטח הבנתן שאני ממליצה, שאם בחרתן לגור בעיר שינה וליהנות מכל השינה והחלומות שיש לה להציע לכן, תעזבו את הגננת והמורה לתנ"ך בשקט. חוג ריתמיקה או בגרות מלאה זה לא כזה חשוב.  אבל זו כבר תובנה שדורשת פוסט בפני עצמו, אז להתראות בינתיים.

מתכון לסלט סלק בריא ומרענן

אֲנִי יוֹדַעַת יוֹתֵר מִדַּי דְּבָרִים

מָה לֹא כְּדַאי לֵאֶכוֹל (זֶה הֲכִי פָּחוֹת חָשׁוּב)

וּמָה קוֹרֶה לְנָּשִׁים שֶׁבּוֹרְחוֹת מִמִּלְחָמָה –

וּמָה קוֹרֶה לְנָּשִׁים שֶׁחָטְפוּ וְהָבִיאוּ אוֹתָן לַאֶרֶץ בִּשְּׁבִיל שֶׁיִּהְיוּ זוֹנוֹת

וְעַל אֵיזֶה אֲדָמוֹת הַכְּבִישׁ הַזֶּה עוֹבֵר

וְאֵיךְ נִרְאִים חַיִּים שֶׁל יֶלֶד שֶׁאַף אֶחָד לֹא יַעֲזֹר לוֹ

וְאֵיךְ נִרְאִים חַיִּים שֶׁל אִשָּׁה שֶׁאַף אֶחָד לֹא יַעֲזֹר לָהּ

וְאֵיךְ מִתְנַהֵג גֶּבֶר שֶׁמַּרְגִּישׁ מוּבָס וְכַמָּה הוּא צוֹעֵק וּמַרְבִּיץ אוּלַי רוֹצֵחַ

אֲנִי יוֹדַעַת כָּל כָּךְ הַרְבֵּה

וַאֲנִי לֹא אִשָּׁה יוֹתֵר טוֹבָה בִּגְלַל זֶה

רַק מַמְשִׁיכָה לְאֶכוֹל לֶחֶם וּמָיוֹנֵז

וְרַק קוֹרֵאת מַתְכּוֹנִים לְסָלָט סֶלֶק

הוֹ אֱלֹהִים אַתּ לֹא רְצִינִית

מָרָק אַרְטִישׁוֹק יְרוּשַׁלְמִי וּמָרָק עַרְמוֹנִים

עוּגַת קוֹקוּס וְעוּגַת מוּס שׁוֹקוֹלָד

אֲנָשִׁים מַפְגִינִים וַאֲנָשִׁים מְנַסִּים לְשַׁנּוֹת מַשֶּׁהוּ

אֲנִי רַק מִסְתַּכֶּלֶת בִּסְרָטִים כְּדֵי לְהַרְגִּישׁ דְּבָרִים

רַק קוֹרֵאת סְפָרִים מַמָּשׁ טוֹבִים שֶׁאֲנָשִׁים כַּתְבוּ

רַק נִשְׁאֶרֶתּ בַּמִטָּה, בַּמִטָּה הַמֶטַפִיזִית שֶׁלִּי,

רַק מְחַיֶּכֶת לִילָדִים שֶׁיִּזְכְּרוּ

אַחַר כָּךְ אֵיךְ נִרְאֶה חִיּוּךְ.