• אודות

שקט כשאני מתה

~ שירים ורשימות

ארכיונים חודשיים: יוני 2012

החופש הגדול – חלון גדול די הצורך

29 יום שישי יונ 2012

Posted by Chayale in Uncategorized

≈ השארת תגובה

ישעיהו ברלין כתב מסה על חופש שלילי ועל חופש חיובי. (נהוג לתרגם – חירות, אבל המילה חופש חביבה יותר בעיני) החופש מ.. והחופש ל…

אינטואיטיבית, היינו חושבות שהחופש ל.. ההגדרה החיובית לחופש: החופש לחיות חיים תבוניים, להשכיל וללמוד, לבחור בטוב.. כל אלה הם תיאורים רצויים יותר למושג חופש מאשר החופש מחובות, מכללים, מהגבלות, כלומר, מההגדרה השלילית של חופש. החופש לחשוב עדיף על החופש לישון, לא?

אבל ישעיהו ברלין מסביר שלא. שחופש שלילי עומד במרכז תפישת העולם הליבראלית – דמוקראטית, בזמן שחופש חיובי הוא תשתית העריצות.

כל חובב משטרים טוטליטריים, החל באפלטון וכלה ב.. נגיד סטאלין, יסביר שהוא כלל לא מדכא, בוודאי שלא גוזל חופש. הוא רק מאפשר לעם שתחת שלטונו – שלטון הפילוסופיה, שלטון הקומוניזם, שלטון הלאומיות, שלטון התבונה – לממש את עצמו ואת זכויותיו. זה אפשרי אם מקבלים את ההנחה שחופש חיובי, כלומר – חופש ל.. הוא עדיף על חופש מ.. במילים אחרות, אם מישהו יכול לכפות עלייך לחיות

ישעיהו ברלין

חיים צודקים יותר, קרובים יותר אל האור, הרי שהוא כופה עלייך לחיות חיים של חופש, בזמן שאת, נשמה תועה, שוחרת החופש השלילי, מדמה לעצמך בטעות שהימנעות מתחושות לא נעימות או מחובות היא חופש, החופש האמיתי טמון בכפיפות לצו – האל, התבונה, העם. "עבדי הזמן – עבדי עבדים הם / עבד ה' הוא לבדו חופשי" כתב יהודה הלוי והתכוון בדיוק לזה.

אני זוכרת את המאמר הזה כי בשנה הראשונה בחוג לפילוסופיה הייתי צריכה לקרוא מאמרים ולהגיב עליהם תגובה ביקורתית. זה מאוד משעשע שכסטודנטית בשנה הראשונה הייתי צריכה למצוא משהו פגום במאמר של ישעיהו ברלין. אני נכשלתי אבל המשימה הצליחה. אני זוכרת היטב את הטיעון, ואת הרושם העצום שלו. מאז, אני לא יכולה לזלזל בליברליזם. כל הסבורה שזוהי תפיסת עולם שטחית, ריקה, מוטב שתהרהר שוב בזוועות שהחופש החיובי המיט על האנושות. כפיה של המרת דת, אלימות פוליטית, דיכוי על כל סוגיו, כל אלה אפשריים בשני תנאים הפוכים – התבהמות מוחלטת, או שכנוע עמוק שמה שאת מביאה למדוכאים זה חיים של משמעות ששווים כל קרבן. לפעמים שני התנאים מתקיימים במקביל.

הנה מקור עמוק ומוצדק לשנאה לחופש הגדול: ים עצום של זמן, לא ממושטר, לא מנוהל, סכנה עצומה של טביעה במנות גדושות של תכניות טלוויזיה גרועות, בשעות ארוכות של בהיה במסכים, בשעמום ארוך, מציק, נורא. הולכים לישון לפנות בוקר, קמים בצהרים, הולכים למקרר, בודקים מה יש בו, חוזרים לטלוויזיה, למחשב, למקרר. הנוער חיוור, זועף, מסתגר בבית. הילדים הקטנים מתוסכלים, שואלים מה עושים היום, ולפעמים התשובה היא כלום. היום לא עושים כלום. קמים בבוקר, מבשלים קצת, רואים טלוויזיה, קצת מחשב, בוהים, רבים, מתפייסים או לא, אוכלים.

מה יוצא מזה? למי זה טוב? קיצרו את החופש רק בחמישה ימים. וצריך להעסיק את הילדים. וצריך לסבול את החום.

אני לא אעמיד פנים שאני לא מכירה את התחושות האיומות שיציאה משגרה טומנת בחובה. אני לא אעמיד פנים שכאמא לילדות קטנות אהבתי את החופש הגדול. יש אמהות שכן. אני לא.

אבל אני רוצה לכתוב קצת בשבח הבטלה. בשבח ה- בואו לא נתאמץ לקפץ מפעילות לפעילות, בתוך הבית או מחוצה לו.

בשבח האפשרות להישיר פנים מול הפנים החיוורות המיואשות של המתבגרת, ולא לעשות דבר. להשתעמם קצת ביחד, לבהות קצת לבד, להרשות שלא כל רגע בחיים יהיה מנוהל, מתוכנן, או כיף, או נסבל.

שיהיו גם רגעים של דכדוך, שממון מציק, בהיה.

שעמום

לשאלה בשביל מה זה טוב? יש לי תשובה קצרה וארוכה.

התשובה הארוכה היא, שאי אפשר להבין את החשיבות והמשמעות של החופש השלילי בלי לטבוע בתוכו ולו מעט. אי אפשר להבין את המחיר שהחיים הדמוקרטיים גובים מן הפרט בלי לחוש את התסכול והחלל, שהם מנת חלקנו אם איננו מתאמצות למלא כל רגע במשמעות או בהישג נמדד. החוויה של הריק והתסכול חשובה כדי לבחור, בסופו של דבר, בחופש השלילי, בשל היותו תשובה לפונדמנטליזם, תשובה ללאומנות, אפילו תשובה לחומרנות.

ההסבר האחר אולי יותר פשוט. המלחמה המתמדת בריק, הצורך להפוך את החופש לחיובי, לחופש ל.. – חופש לשחות, להתעמל, לרקוד, לצייר, למחות, להפגין, לטייל, ללמוד שפות, חופש לפעול באופו בלתי פוסק, פעולה מתמדת, החובה להינות מהחופש כדי שהוא יהפוך להיות בעל ערך, החובה הקטגורית ליהנות מהחופש, היא מקור של אומללות. אומללות לילדים, שאינם יכולים לשאת ריק ותסכול, אומללות להורים, שעסוקים באיסוף חוויות ותמונות שיתעדו את כל הכיף הזה, שהוא בריחה מתמדת מההווה.

אני רוצה להציע לכן להרשות עקרונית לחופש הזה להיות בזבוז של זמן, ליהנות מבזבוז הזמן, ליהנות מהעובדה שאנחנו עדיין חיות בחברה המתירה בזבוז זמן. קנו חומרי יצירה וארגנו קייטנות הורים ולכו לבריכה ובקרו במוזיאון וטיילו בצפון. אבל השאירו זמן לבזבוז זמן, לחופש שלילי, חופש מ.. חופש משיעורי בית, ממבחנים, ממטלות, מפעילויות, מהצורך להיות פרודוקטיבית, חופש מזמן שהוא פרודוקטיבי, חופש מהצורך לחוש סיפוק, חופש מהצורך להיות שמחה.

טוב לשמוח, לבשל, לטייל, אבל כשלא מתאמצים נורא נורא, אז מתוך החופש לדכדוך, ללא – כלום, לריקנות, צומחת ריבונות, ריבונות פרטית, טובה מאוד.

חַלּוֹן / דליה רביקוביץ'

מַה כְּבָר עָשִׂיתִי?
אֲנִי שָׁנִים לֹא עָשִׂיתִי כְּלוּם.
אֲנִי רַק הִסְתַּכַּלְתִּי בַּחַלּוֹן.
טִפּוֹת גֶּשֶׁם נִסְפְּגוּ לְתוֹךְ הַדֶּשֶׁא,
שָׁנִים עַל שָׁנִים.
זֶה הָיָה דֶּשֶׁא רַךְ וּמְשֻׁבָּח.
שַׁחֲרוּרִים הִתְהַלְּכוּ עָלָיו.
אַחַר כָּךְ פָּרְחוּ מַחֲרוֹזוֹת דַּקּוֹת שֶׁל פְּרָחִים זְעִירִים
בְּוַדַּאי בָּאָבִיב.
אַחַר כָּךְ צִבְעוֹנִים,
נַרְקִיסִים אַנְגְלִיִּים, לֹעַ הָאַרְיֵה
שׁוּם דָּבָר מְיֻחָד.
אֲנִי שׁוּם דָּבָר לֹא עָשִׂיתִי.
חֹרֶף וְקַיִץ הִתְהַפְּכוּ בֵּין גִּבְעוֹלֵי הַדֶּשֶׁא.
יָשַׁנְתִּי כָּל כַּמָּה שֶׁאֶפְשָׁר.
הָיָה זֶה חַלּוֹן גָּדוֹל דֵּי הַצֹּרֶךְ.
כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ בּוֹ צֹרֶךְ
רָאִיתִי בַּחַלּוֹן.

(מתוך "החלון", המופיע בכל השירים עד כה,
הקיבוץ המאוחד, 1995)

איתי בכיכר של פתח תקוה

28 יום חמישי יונ 2012

Posted by Chayale in Uncategorized

≈ השארת תגובה

אִיתַי בַּכִּכָּר שֶׁל פֶּתַח תִּקְוָּה, רוֹצֶה לִהְיוֹת סוֹקְרַאטֶס.

יוֹשֵׁב לְיַד חְֶדְוָה אִיצְקוֹבִיץ, וְרוֹאֶה לָהּ את הרָכֶּבֶת –

שׁוֹתֶה גָּזוֹז וְלִכְלוּךְ דָּבוּק לַרַגְלַיִם שֶׁל הַשֻּׁלְחָן;

מַקְשִׁיב לַסִפּוּרִים שֶׁל הַמְּבֻגָּרִים, וְכָכָה

 הוּא מֵבִין שֶׁהַיּוֹנָה מְבִיאָה אֶת

הַכִּנִים, וְהַחֲלוּדָה מְבִיאָה אֶת הַמַּחֲלוֹת, וִיהוֹשֻׁעַ

 שְׁטַיין גָּנַב כְּמוֹ כָּל הַחֲבֵרִים שֶׁלּוֹ בַּעִירִיָּה

.

"אֵין לְךָ מַשֶּׁהוּ יוֹתֵר טוֹב לַעֲשׂוֹת?" גְּבֶרֶת

אִיצְקוֹבִיץ מְנַגֶּבֶת לוֹ כֶּתֶם מֵהַלֶּחִי

"יֵשׁ לְךָ רֹאשׁ, תִּלְמַד יֶלֶד. תִּקְרָא סֵפֶר בִּמְקוֹם לַשֶּׁבֶת בַּחוּץ כָּל הַיּוֹם

תִּלְמַד, דְרַגוּצֶה, כְּשֶׁתִּהְיְֶה גָּדוֹל יִהְיֶה לְךָ מִקְצוֹעַ טוֹב

אוֹי, אִם אֲנִי הָיִיתִי מְבִינָה אָז מָה חָשׁוּב"

אִיתַי מְנַגֵּב אֶתּ הַלֶּחִי מֵהָרֹק

וּמְדַמְיֵן מִקְצוֹעַ

על החפץ שהוא ספר והספר שהוא חפץ

23 יום שבת יונ 2012

Posted by Chayale in Uncategorized

≈ השארת תגובה

יש לי הספריה היפה ביותר בעולם. אם אצליח אצרף תמונות כדי שתדעו שלא המצאתי. ובספריה שלי ספרי פלא.

אפלטון, ניטשה, ויטגנשטיין, קאנט, פוקו, קריסטבה, רולאן בארת, רונית מטלון.

יונה וולך, לאה גולדברג, נורית זרחי, יאיר הורביץ, דן פגיס, זלי גורביץ', יצחק לאור, שירת ימי הביניים.

יואל הופמן, טוני מוריסון, נטליה גינצבורג. ש"י עגנון, שלום עליכם, וולפגנג בורכרט, פלאנרי אוקונור, רונית מטלון.

חנוך לוין, שייקספיר, סופוקלס.

שמונה פרקים להרמב"ם, פרקי אבות, הקוראן, הברית החדשה, התנ"ך, סידור תפילה, מחזור לימים נוראים.

ניל פוסטמן, ס. ניל, יאנוש קורצ'אק.

המסע המופלא של נילס הולגרסן ואווזי הבר, הלב, דירה להשכיר, נשים קטנות, סופי הקטנה, מרובינזון קרוזו עד לובנגולו מלך זולו, עיר קטנה ואנשים בה מעט, צריף קטן, התיבה המזמרת, אמיל והבלשים, טוסברהינדי הגיבור.

חלק מהספרים האלה מתו: השאלתי ולא חזרו, אבדו מסיבות אחרות, אבל הם כמובן עדיין שלי.

מי שלא קוראת חושבת בטעות, לפעמים, שספרים אינם חומר. אבל מי שאוהבת לקרוא, יודעת שספרים הם חומר.

קודם כל – הריח. משהו שאי אפשר לקנות בחנות ספרים, ונמצא רק בספרים שגנבתי לאורך השנים מבית הורי או קניתי בחנויות לספרים משומשים.

שנית, הטיפוגרפיה.  אותיות כהות ועבות, אותיות מנוקדות, שחור עמום של צבע צהבהב, אותיות גבוהות וחדות, אותיות בהירות, חללים לבנים מבהיקים.

שלישית, הקריאה.

במדפים גבוהים מאוד אני שומרת את הביסלי והבמבה: כל הספרים שאני שונאת, מכיוון שבניגוד לאוכל אני אסטניסטית של ספרים, אבל אולי מישהו יקרא, כי הם זבל טעים לחיך לא מפותח, וכדי לאהוב אוכל צריך לאכול, אז כדי לאהוב לקרוא צריך לקרוא.

אני קונה את הספרים כמו אספן עתיקות ששודד יורשים טפשים: במחירים נמוכים,  כפנינים יקרות שמתגלגלות על דוכנים בשוק. אם הצלחתי לקנות ספר של פרויד בעשרים וחמישה שקלים, וזה קל מאוד, קל מאוד, תחושת השחיתות והשפע שמלוות את הקניה דומות, כנראה, להנאה של ברון פשע שלוגם שמפניה בלימוזינה.  אני גונבת אוצרות במחירים מגוחכים. קונה יהלומים בזכוכיות, אם תרצו. אני הקולוניאליסטית של הספרים, האדם הלבן במרחבים הבתוליים של אפריקה המלאה בזהב ואבנים טובות, ואני בוחרת לעצמי נכסים תמורת זכוכיות. אלכס אפשטיין ישנא אותי, אבל כמובן שזה רק אחד התענוגות הלא מוסריים שלי.

אני מסרבת לקנות זכוכיות תמורת זכוכיות. לא רוצה למלא את הבית ברבי מכר מבריקים, שתכנם מענג כמו הכריכה שלהם.

כשמישהו מכניס לי ספר כזה הביתה: זוהר שהתלהב ממבצע ארבע במאה, מתנות משוחרי טוב… אני מתבאסת. ממש. כי אני לא אוהבת לזרוק ספרים. אז אני בודקת אם אפשר להעלות אותם (הם תמיד נכנסים אלי הביתה בחבורות) למדף העליון של הביסלי והבמבה. אבל אני מחכה להזדמנות להוציא אותם מהבית. כמו פסל גדול מכוער שדודה הביאה במתנה ויושב באמצע הסלון, עד שמישהו יעשה חסד וישבור.

אני לא נכנסת יותר לסטימצקי ולצומת ספרים, כי אני רואה בהם ביסלי ובמבה בכל מדף. קונה דרך הרשת, או בתמיר ספרים, או באקדמון. מפני שגם הם מוכרים ספרים בזול, אבל יש בהם ספרים יותר טובים. כמו נטורופתית שקשה לה לראות אנשים מנסים לאכול מזון בריא ומבססים את התזונה שלהם על גבינה כחושה ועל שניצלים מעובדים של טבעול, קשה לי לשמוע אנשים שמייחסים חשיבות עצומה לקריאה ומחזיקים בבית רבי מכר גרועים.

אני טהרנית, סנובית, חומרנית.

הספרים הכי אהובים עלי הם ספרים שחוקרים רוע: השטן במוסקבה. אדם טוב קשה למצוא, פרידה מברלין, מוצרט הקטן שלנו.

אני אוהבת את הספרים שלי כפי שהילד אוהב את הצעצועים שלו, בטפשות, בעקשנות.

ואני משכנת אותם בחדר משלהם, עטופים בעץ תכלת, מול ירוק מבהיק שנשקף אליהם מהחלונות.

ומערימה ערימות מבולבלות של ספרים ליד המיטה, בסלון, בשירותים.

אני רוצה להפציר בכל חובבי הכתיבה. ספר הוא חפץ. הוציאו ספרים טובים. ספרים גרועים הם עלבון חומרי. כתבו ספרים טובים.

פעם, כשכתבתי משהו דומה, מישהו כבר אמר לי: חיה, אין טעם בקריאות העידוד שלך.

האמת אינה חשובה כלל, הרפי ממנה

21 יום חמישי יונ 2012

Posted by Chayale in Uncategorized

≈ השארת תגובה

הָאֱמֶת אֵינָהּ חֲשׁוּבָה כְּלָל, הַרְפִּי מִמֶנָה

חֲשׁוּבִים: הַצִּבּוּר הַיּוֹצֵא מִן הַכְּלָל, הַמּוּסִיקָה, הַחֹמֶר הַמִתְרוֹנֵן

הָרֹב המִתְגּוֹנֵן, הַקְּבוּצָה הַיּוֹצֶרֶת, הַמּוּסִיקָה

הַמְּשׁוֹרֶרֶת הַחֹמֶר הַמְּשׁוֹרֵר

לֹא הָרַעְיוֹן הַנָּכוֹן מִתְעוֹרֵר אֶלָּא רַק

מַאֲבָק הַכְּלָל, שִׁירַתּ הַכְּלָל, מַאֲמָרֵי הַכְּלָל

הַמַּאֲמָרִים הַיּוֹצְאִים מִן הַכְּלָל הַמְּפַרְסְמִים אֶת

תְּחוּשׁוֹת הַכְּלָל וְעֶלְבּוֹנוֹת הַכְּלָל

הָאֱמֶת אֵינָהּ חֲשׁוּבָה כְּלָל, הַרְפִּי מִמֶנָּה

*

09 יום שבת יונ 2012

Posted by Chayale in Uncategorized

≈ השארת תגובה

הַאִם אַת יוֹדַעַת מָה חָשׁוֹת נָשִׁים אֲחֵרוֹת, שֶׁאֵינָן

בַּרוֹת מַזָּל? כֵּן, אַת יוֹדַעַת, אַךְ חֲצָאִית חֲדָשָׁה תַּשְׁכִּיחַ זֹאת

אַת זוֹכֶרֶת אֶת הַיָּד הַגַּסָּה שֶׁלֹּא רָצִית בּכלָל וְנִכְנְסָה

אֶת הַמָּקוֹם הָזָה אַת מְכַסָה בְּבַד נָעִים וְיָקָר

אַרְבַּע מֵאוֹת שֶׁקֶל וְאֵיזוֹ חֲתִיכָה אַת וְאֵיזוֹ אִשָּׁה סֶקְסִית

אַת זוֹכֶרֶת אֶת הַמִּטּוֹת זוֹ עַל זוֹ וְאֶת רֵיחַ הַמַּצָּעִים אֶת הַבֻּבָּה

הַמְצוּיֶרֶת וְאֶת עֵינֶיהָ הַפְּצוּעות וְאֶת הַכִּנִים

נוֹשְׁרוֹת בְּשֵׁשׁ רַגְלַיִם לְהוֹלִיךְ אֶת הַלִּכְלוּךְ הַלְּאָה בַּעוֹלָם

אַךְ אַתְּ הוֹלֶכֶת לַסַפָּר אַרְבַּע מֵאוֹת שֶׁקֶּל וְאֵיזֶה בָּרָק מוּשְׁלָם

→ רשומות ישנות יותר

ארכיון

  • אפריל 2017
  • אפריל 2015
  • ספטמבר 2014
  • יוני 2014
  • מאי 2014
  • אפריל 2014
  • מרץ 2014
  • פברואר 2014
  • ינואר 2014
  • נובמבר 2013
  • אוקטובר 2013
  • ספטמבר 2013
  • יולי 2013
  • יוני 2013
  • מאי 2013
  • אפריל 2013
  • מרץ 2013
  • דצמבר 2012
  • נובמבר 2012
  • אוקטובר 2012
  • אוגוסט 2012
  • יולי 2012
  • יוני 2012
  • מאי 2012
  • אפריל 2012
  • מרץ 2012
  • פברואר 2012
  • ינואר 2012
  • דצמבר 2011
  • נובמבר 2011
  • אוקטובר 2011
  • ספטמבר 2011
  • אוגוסט 2011
  • יולי 2011
  • יוני 2011
  • מאי 2011
  • אפריל 2011
  • מרץ 2011
  • פברואר 2011
  • ינואר 2011
  • דצמבר 2010
  • נובמבר 2010
  • אוקטובר 2010
  • ספטמבר 2010
  • אוגוסט 2010
  • יולי 2010
  • מאי 2010
  • אפריל 2010
  • מרץ 2010
  • פברואר 2010
  • דצמבר 2009
  • נובמבר 2009
  • אוקטובר 2009
  • ספטמבר 2009
  • יולי 2009
  • יוני 2009
  • מאי 2009
  • מרץ 2009
  • פברואר 2009
  • ינואר 2009
  • דצמבר 2008
  • נובמבר 2008
  • אוקטובר 2008
  • ספטמבר 2008
  • אוגוסט 2008
  • יולי 2008

קטגוריות

  • Uncategorized
  • הגות
  • חברה
  • חינוך
  • כללי
  • משפחה
  • סיפורת
  • פסיכולוגיה ופסיכיאטריה
  • שירה
  • תרגום

הכניסו את כתובת הדוא"ל שלכם, כדי לעקוב אחרי הבלוג ולקבל עדכונים על רשומות חדשות במייל.

הצטרפות ל-579 עוקבים

יוני 2012
ב ג ד ה ו ש א
 123
45678910
11121314151617
18192021222324
252627282930  
« מאי   יול »

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com. ערכת עיצוב: Chateau של Ignacio Ricci

פרטיות וקובצי Cookie: אתר זה משתמשי בקובצי Cookie. המשך השימוש באתר מהווה את ההסכמה שלך לשימוש באלו.
לקבלת מידע נוסף, כולל מידע על השליטה בקובצי Cookies, ניתן לעיין בעמוד: מדיניות קובצי ה-Cookie
  • הרשמה רשום
    • שקט כשאני מתה
    • הצטרפו אל 579 שכבר עוקבים אחריו
    • כבר יש לך חשבון ב-WordPress.com? זה הזמן להתחבר.
    • שקט כשאני מתה
    • התאמה אישית
    • הרשמה רשום
    • הרשמה
    • להתחבר
    • דווח על תוכן זה
    • הצגת אתר ב-Reader
    • ניהול מינויים
    • צמצום סרגל זה