זֶה הָיָה שִׁיר עָלֶיךָ,

בַּשִּׁיר הַזֶּה, וִתַּרְתִּי עָלֶיךָ

כָּתַבְתִּי שזה כמו וִיתּוּר על טַעם שֶׁל מֶּלַח, וְכָתַבְתִּי שֶׁאֲנִי בּוֹחֶרֶת בִּמְלָפְפוֹנִים

מִפְּנֵי שֶׁהֵם חִוְּרִים וּמְלֵאִים מַיִם, עַד שֵׁם הִגִּיעַ הַדִּמְיוֹן שֶׁלִּי,

כְּלוֹמַר, לֹא רָחוֹק.

.
הַמְּלָפְפוֹנִים הָיוּ מָשָׁל לְעַצְמָאוּת,

טוֹב, אוּלַי אַתָּה יָכֹל לִצְחֹק,

זֶה יוֹצֵא פַאלִי, אֵיךְ שֶׁאֲנִי לֹא הוֹפֶכֶת אֶת זֶה

אבל כָּתַבְתִּי: "לֹא עוֹד מֶלַח בְּעוּגִיּוֹת חֶמְאָה!"

אָז הָעוֹרֵךְ שָׁאַל: מָה זֶה כָּאן, חוּג בִּשּׁוּל?

.
זֶה הָיָה שִׁיר וִתּוּר,

וְלֹא הֵבַנְתִּי

לָמָּה הָעוֹרֵךְ הָאֶחָד וְגַם הָעוֹרֵךְ הַשֵּׁנִי,

וּבְעֶצֶם כָּל הַמְּשׁוֹרְרִים שֶׁקָּרְאוּ אוֹתוֹ,

לָמָּה הֵם לֹא רָאוּ כַּמָּה הוּא יָפֶה וְנֶהְדָּר,

שִׁיר נֶהְדָּר!

אֲבָל אֲנִי חוֹשֶׁבֶת שֶׁאֲנִי מְבִינָה עַכְשָׁו.

זֶה הָיָה שִׁיר וִתּוּר טוֹב,

אִם הָיִיתִי מְוַתֶּרֶת.

אֲבָל לֹא וִתַּרְתִּי,

לַפַתְתִי אוֹתְךָ בְּאֶצְבָּעוֹת קְפוּצוֹת כְּאִלּוּ הָיְתָה לִי עֲוִית,

מָחֲלַת שְׁרִירִים מְנַוֶנֶת, מִפְרָקִים קְפוּצִים כְּמוֹ בְּשִׁתּוּק מוֹחִין,

כָּכָה נֶאֱחַזְתִי בְּךָ,

וְכשהאֶצְבָּעוֹת שלי מְכוּוַצוֹת כְּמוֹ טְפָרִים שֶׁל חַיָּה,

שַׁרְתִּי: וִיתוּר, וִיתוּר

מודעות פרסומת