אש זולה

.

יֵשׁ לָךְ כֶּסֶף לִהְיוֹת אָמָּנִית?

יֵשׁ לָךְ כֶּסֶף לִהְיוֹת יָפָה?

יֵשׁ לָךְ כֶּסֶף לָשֶׁבֶת בְּבֵית קָפֶה וּלְהִצְטַלֵּם?

פַּעַם הָיְתָה נַעֲרָה שֶׁלֹּא הָיוּ לָהּ דְּבָרִים כְּאֵלֶּה

הִיא הִסְתַּכְּלָה עַל כָּל מָה שֶׁיֵּשׁ לַאֲחֵרִים וּבָעֲרָה בְּאֵשׁ

וְהִיא רָצְתָה לִשְׂרֹף אֶת כָּל הָאֲחֵרִים בְּאֵשׁ

אַחַר כָּךְ סְפּוֹנְגָ'ה, אֹכֶל, כֵּלִים, אַתְּ יוֹדַעַת,

כָּל הַדְּבָרִים שֶׁכִּבּוּ לָהּ אֶת הָאֵשׁ

תַּפְסִיקִי לְהִסְתַּכֵּל עָלֶיהָ עַכְשָׁיו דֶּרֶךְ הַחַלּוֹן הַיָּקָר שֶׁלָּךְ

הִיא לֹא רוֹצָה אֶת הַמַּבָּט שֶׁלָּךְ,

תִּסְגְּרִי אֶת הַחַלּוֹן.

לקראת הסוף אני רוצה לאט

לִקְרַאת הַסּוֹף, אֲנִי רוֹצָה לְאַט

לֹא לְהִתְאַמֵּץ, לָנוּחַ.

מְנוּחָה הִיא הַדָּבָר הַטּוֹב

אִם רַק הָיִיתִי יוֹדַעַת לָנוּחַ קֹדֶם

לֹא לֶאֱסֹף הוֹכָחָה וְעוֹד הוֹכָחָה

רַק לִחְיּוֹת, לֹא לַחְשׁוֹב הַאִם בִּזְבַּזְתִּי

לִרְאוֹת לִצְחֹק לִשְׁמֹעַ מוּסִיקָה

לָנוּחַ עַל הַסַּפָּה וְלֶאֱכֹל לֶחֶם לֶחֶם וְזֵיתִים

לִשְׁתּוֹת תֵּה לִהְיוֹת נָחָה, כָּל הָאַהֲבָה שֶׁלִּי לְיַד מַמָּשׁ לְיַד

רַק לְהַעֲבִיר סְמַרְטוּט וְלַשֶּׁבֶת עַל הַסַּפָּה,

לִרְאוֹת אֶת הָרִצְפָּה נְקִיָּה וְלִשְׁמֹעַ עוֹד בְּדִיחָה עוֹד שִׁיר טוֹב

לוּ יָדַעְתִּי לָנוּחַ קֹדֶם לֹא חָשׁוּב,

לִקְרַאת הַסּוֹף אֲנִי רוֹצָה לָנוּחַ.