יום האש

לֹא נוֹרָא

לֹא כָּל כָּךְ אִיכְפַּת,

לֹא כָּל כָּךְ מְשַׁנֶּה,

אַתּה יכוֹל לְכַוֵּן אלי אֶקְדַח

אַתָּה יָכֹל לְדַבֵּר לִי מְעַל הַרֹאשׁ

בִּשְׁבִילִי זֶה לֹא נוֹרָא..

.לֹא לֹא לֹא לֹא לֹא

אֶקְדַח הוּא רַק מַגֶּבֶת,

שִׁירָה הִיא רַק מָה שֶׁיּוֹצֵא לְךָ

אֵשׁ הִיא רַק אֵשׁ,

גּוּף הוּא רַק גּוּף

לֹא לֹא לֹא לֹא לֹא

אֲנִי לֹא כּוֹעֶסֶת,

לֹא לֹא לֹא לֹא

לֹא כָּל כָּךְ אִיכְפַּת

לֹא מְשַׁנֶּה

אֲבַל אִם מַשֶּׁהוּ יִשָּׂרֵף

אֲבַל אִם תָּרִיחַ אֵשׁ בּוֹעֶרֶת

זֶה יִהְיֶה מַשֶּׁהוּ אַחֵר לְגַמְרֵי

.

חמישה עשר ביולי 2012

אדם באלף

שְׁמֵּי רַעַל זוֹהֵר נִמְסָכִים

לְמִשְׁקֶּפֶת הַצּוּרוֹת בְּעוֹלָמְךָ

כַּסְפִּית מַבְהִילָה אֵת הָעוֹלָם

רְפָאִים מְשׁוֹטְטִים בֵּין שָׁמַּיִם לְגַעְגּוּעַ

גֻּלְגֹּלֶת הַיָּרֵחַ שָׁטָה כְּרוּתָה

אַף אֲנִי אָדָם בָּאֶלֶף הַמַּכִּירָה אֶת הַצְּלָב

אֵין בִּי שׁוּם עֲנָוָה אוֹ קְטַנּוּת רַק יְדִיעַת הַגֻּלְגֹּלֶת

הַיָּרֵחַ אֵינְךָ יְהוּדִי אַתָּה מַבִּיט יָשָׁר לַיֵּשׁוּת וְרוֹאֶה

? Est-ce juste

מוֹרִיאֵל מִתְלַבֶּשֶׁת תָּמִיד יָפֶה וְשׁוֹאֲלִים אוֹתִי בְּלַחַשׁ אִם זֶה לֹא מֻגְזָם

בַּשְּׁבִיל מוֹרָה בְּתוֹךְ הַאַרְכִיטֶקְטוּרָה שֶׁל הַכִּעוּר שֶׁנִּכְפָּה

עַל כֻּלָּנוּ, בְּשֵׁם הַחִנּוּךְ. מוֹרִיאֵל נוֹעֶלֶת נַעֲלַיִם יָפוֹת בְּעָקֵב

גָּבוֹהַּ וּמְלַמֶּדֶת עַל מַרכְּס. הִיא מְסַפֶּרֶת לִי עַל לְוִינָס וּשְׁתֵּינוּ

יוֹדְעוֹת שֶׁהִיא טוֹבָה יוֹתֵר מֵאֲחֵרוֹת

הפקִיד אֵינוֹ רוֹאֶה אֶת דּמעוֹת הַפָּלִיט, אוֹמֶרֶת מוֹרִיאֵל,

וּמְשַׁלֶּמֶת אֶלֶף שֶׁקֶל קְנָס מִפְּנֵי שֶׁדִּבְּרָה בְּנַיָּד

וְכָל הַכֶּסֶף שֶׁנִּשְׁפַּךְ עַל הַדְּבָרִים הָאֲחֵרִים,

וְכָל הַלַּהַט שֶׁבּוֹ הִיא מְסַפֶּרֶת עַל מַרכְּס, וְכָל דָּבָר שֶׁבֵּן תַּרְבּוּת צָרִיךְ לָדַעַת,

מָה שְּׁלוֹמֵךְ, אֲנִי שׁוֹאֶלֶת, וְהִיא אוֹמֶרֶת בְּסֵדֶר עֲיֵפָה כְּמוֹ עָשָׁן.

פזמון די

אֲנִי רוֹצָה לָמוּת עַכְשָׁו לָמוּת

לְאַט זֶה לֹא נֶחְשַּׁב אֵין לִי

עִנְיָן עוד לְחַכּוֹת תַּבְשִׁיל – לִשְׂרוֹף,

סִיר – לְנַקּוֹת לָקוּם לְבַד

מֵהַסַּפָּה לִשְׁטֹף כֵּלִים, לָשִׁים

מַפָּה בָּעֶרֶב קַר בָּיוֹם

מַחֲנִיק הַכֹּל דחוּס

כְּמוֹ נַקְנִיק הָעֲבוֹדָה

עוד מַתִּישָׁה הַפְּנַאי הוּא רִיק

בְּתוֹךְ חֻלְשָׁה הָאֹכֶל רַק תּוֹקֵף

אוֹתִי וְהָאִפּוּק מְלָאכוּתִי חֲלוֹם

עַל אוֹר יוֹצֵא טִפְּשִׁי גּוּפִי מָלֵא, לֵּאָה

נַפְשִׁי אֵינִי רוֹצֶה לִרְאוֹת

יוֹתֵר אֶת הָעוֹלָם הַזֶּה

בּוֹעֵר

שמונה עשר באפריל אלפיים ושתים עשרה

בְּתוֹךְ עֲגָלָה חוֹרֶקֶת נוֹסַעַת גְוִויַית הַהוּמָנִיזְם עִם שַׂק

תַּפּוּחֵי אֲדָמָה שָׁלֹּשׁ תַּרְנְגֹלוֹת וַעֲרֵימַת פֶּחָם. מְקַרְטַעַת דֶּרֶךְ

רְחוֹבוֹת שֶׁל שׁוּק, אֲנָשִׁים עִם חֹרִים בַּכִיסִים מְנַסִּים לִקְנוֹת

אֵיזֶה דָּבָר, מְקַלְּלִים כְּשֶׁגַּלְגַּל כִּמְעַט דּוֹרֵס אֶת הַרֶגֵֶּל

שֶׁלָּהֶם, יוֹרְקִים עַל רַגְלַיִם יְחֵפוֹת שֶׁל יְלָדִים זָרִים וְמְלוּכְלְכֵי נַזֶּלֶת, שְׁחֹרוֹת

מִדָּם קָרוּשׁ וּמִזֶּפֶת, הָיוּ לָהֶם נַעֲלַיִם שֶׁעָבְרוּ בַּמִּשְׁפָּחָה כַּמָּה שָׁנִים

לִפְנֵי שֶׁהִתְפּוֹרְרוּ, גַּם הֵן הֶחֱזִיקוּ לֹא רַעַ, אוּלַי עֶשֶׂר

שָׁנִים לִפְנֵי שֶׁנִּקְרְעוּ, גַּם הַהוּמָנִיזְם הֶחֱזִיק

יָפֶה אֵיזֶה זְמַן בּדִמְיוֹן, לִפְנֵי שֶׁמֵּת וּמֵת שׁוּב, לְאַף אֶחָד

אֵין זְמַן עַכְשָׁו לְהִצְטַעֵר עַל זֶה, לִכְתוֹב סֵפֶר, אוֹ לָצֵאת בְּהַכְרָזוֹת

כְּאִלּוּ זֶה הָיָה אֶתְמוֹל, כְּשֶׁאֱלֹהִים מֵת, אָז עוֹד הָיָה

זַעֲזוּעַ, אֲבָל הַהוּמָנִיזְם, תַּרִיחוּ בְּעַצְמְכֶם, אֵיזֶה גּוּפָה מַסְרִיחָה, אֵיךְ

הִיא נִרְקֶבֶתּ מִתַּחַת לְסָדִין בָּלוּי, עַל עגלה מְקַרְטַעַת, אִם מִישֶׁהוּ

יִטְרַח לַחֲפֹר לָהּ בּוֹר בַּאֲדָמָה